על אדמת המזרח התיכון חלפו תמרות סער;
נהרות דם הפקר,
זבו כשיטפון.
כעלט מצרים, השחיר לַיל;
ממעל - מלאך האבדון.
רעם המלחמות עמד באוויר, מני קדם.
בני עמים לרוב, מחיר יקר זבחו.
מירושלים עד עמאן, ועד אלג´יריה
נהרות זוועה וכאב, שרך;
מהררי לבנון עד באב אל-מנדב,
דווי וצער רוו.
מספיק דם נשפך;
תחת הלמות פגזים,
לשובעה רעדה הארץ.
להקהות חרבות, זאת העת!
להחליף רובה במקצרה, בשדה מַזְמֵרֵת!
להפוך אזורינו,
לאי של רוגע והשקט!
תגובות