איכר הנופל עלי אדמתו

כופה את עצמו עליה

והיא מלחשת מילות אהבה-

על תום ועדנה וימי אהבה,

והוא מחבקה ולוחש חזרה,

עת נקרעת נפשו מעליו.

ואנו צופים בכך מהצד,

ואיש לא ירים את קולו וימחה,

כולם נאלמו ושתקו כמו דגים שבלעו לשונם,

משום מה.