העולם, בדם ממשיך וטובע;
למלחמות, לא נראה סוף.
האנושות, בעצמה, חרב שולחת;
ניצבת על פי תהומות.
הדם, כנהרות שותת;
מסך הכלייה, מתנוסס ממעל.
דממה רועמת לפני הסערה,
משתרר.
הכל עולה באש;
תחת תבערת להבות,
בוקע.
לאור השמש,
מסתגרר.
על הכוחות השפויים,
את קולם המשקיט, להשמיע;
את ברז השנאה והאלימות,
להגיף.
לזעוק זעקה,
למען תרועות מלחמה, תחדלנה.
נסי שלום,
להניף!
.
