בס"ד
פרפר לבן לבי
תופר ברפרופו הזיגזגי את השמים והארץ
מחבר בתך רפוי שמיכת שדה אלי תקרת שמים.
בחדרי האפלולי אני שרועה חסרת אונים מרוב כמיהה על מיטתי
וכל הפאר האביבי שוב נע על הרשתית.
פיסה של אחו, שדה חיטה דשן להתפקע
מיליוני גבעולים כפופי שיבולת מאוושים ברוח הקרירה, האביבית
משתחווים אל תכלת
פשוטה כמו חיבוק, כמו שמיים בציור ילדות
והפרפר שבינותם.
לבן וקל, נכסה נגלה לב הבשר שלי אבל סמוק ממאמץ לפרוץ החוצה
נכסף לצאת מכלוב צלעות אנוש, להתנפנף
כמו הלבנין הזה שעוד היום ימות.
להנשא אליך. אך לשוא.
תגובות