[ליצירה]
הדיכאון-
אין הוא מבזה את היפה ונעים
הוא מקטין ומצמצמם.
מעצים את השחור
ממרר (ממראר) את הקיים
ומוסיף נופח התקמטות.
כשכל זה עולה על כל דמיון
נופח ונוסק. נופח ועולה
השמיימה.
[ליצירה]
ובכל פעם שהרכבת עוברת
פסיה- מוחספסים, אינטימים, ריקים.
ידיי החלקלקות- אותך מפספסות ושוב
בך איני אוחז.
ההסתכלות למעלה, מעלה בי רגש אחד קטן.
קנאה.
תגובות