בסוף כל הוודאות המושלמת
את מוצאת פרצה קטנה
ומזכירה
שלא כל הסובב עולם
ולא כל המרגיש- אדם.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כן. בעיה גדולה. אם היה הזיכרון יותר ארוך. [ליצירה]
- [ליצירה] ממש נפלא, כמו שאני אוהב. אתה כבר יודע. :) [ליצירה]
- [ליצירה] איך לא הגיבו עד עכשיו? שיר מתוק, טוב ויפה. [ליצירה]
- [ליצירה] לא הגיבו כי לא ראו. כבר אמרתי בעבר שכל כך חבל שהיצירות כאן מוצאות את עצמן נגנזות כל כך מהר, סוג של פשע להרבה מהיצירות. [ליצירה]
- [ליצירה] ושוב, ולו רק לעוד כמה שעות, דקות, רגעים... [ליצירה]
- [ליצירה] אנחנו לא חיים בשביל הרגעים הקשים. פשוט לא מסכים. אם אפשר שיהיו פשוטים אז למה לסבך אותם? לא מתכוון לפשטות הדעת, על אף שגם לה יש את היופי שבה, אלא לחוסר סיבוך ומורכבות. כמו השירים שאני אוהב. החייים כשירה! [ליצירה]
- [ליצירה] :) [ליצירה]
- [ליצירה] לא היה ולא נברא "אסיר". כי אם כך אסיר גם אתה והיה אסיר תודה על תגובתי זו. (ועכשיו, תשוב לכפות עליי בגלימתך?) [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפה. הייתי מפריד בין הבתים. [ליצירה]
- [ליצירה] השיר עבר שיפוץ:) לתגובות.. אשמח [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, היה פשוט נורא נורא נורא. [ליצירה]
- [ליצירה] ואם היה ולא שמת לב ... [ליצירה]
- [ליצירה] הכוונה היא שלא מצאתי לשיר הזה סוף. [ליצירה]
- [ליצירה] יש פה הסחפות בלתי נשלטת אך לא מסודרת. מעין כתיבה אסוציאטיבית אבל העומק שהיה צריך לנבוע, משום מה לא עובר. דרוש עריכה. ואולי כך יראה: האם אני רואה סיכוי לאהבה באופק? אה - הה אינסטינקט הגעגועים הנשי זוקף את אוזניו הרגישות. ללא שליטה רצה בתבואה בין שועלים ואש בזנבי נובחת צורחת געגועי לירח - ואהבה ושלווה בשדותינו - אין. ועכשיו בזהירות יפתי, בזהירות פחדי, פן יברח ממני ליבי ואני אגרר אחריו - פחד יפתי, פחד ליבי פחד. [ליצירה]
- [ליצירה] איה, אין כאן דבר מלבד תמימות. [ליצירה]
תגובות