וארד מן האוטובוס, ואפן כה וכה. והנה עלמה יפת תואר ויפת מראה ניצבת על העין (סתם פתח של ביוב). ואגש אליה. ואשא אותה על "כנפי נשרים" (יש כזה רחוב בירושלים) ואביאה אל בית אשר שוליו מלאים הוד וכל כולו אומר הדר. ואקרא לעבד אשר על הבית ואצווהו למען ייטיב לי ולכל אשר איתי. פחז כמים להביא את כל אשר ביקשה נפשי. ותבט העלמה, ותפתח את פיה ותדבר (הקב"ה עושה ניסים ואפילו אתון יכולה לדבר...) וכראותה את לכת העבד אשר על הבית, גמרה בנפשה למשול לי את משליה. משל על מלך ומשל על מלכה, משל על נסיכים ומשל על קרפדות, אף ידעה למשול משלים על כל הרמש הרומש את הארץ. וישב העבד ובידיו מן כל הטוב אשר גמלה הארץ לאדוניה אף לאחר החטא. וילך העבד. ותבט העלמה, ותמאן לשתות, יען כי פיה מלא קושיות. ואען לה על כל קושיותיה ומכאוביה, והנה בראותה כי לא יצלח בידה גמרה אומר לכורתני כדרך אחד העבדים. וארא כי שב העבד אשר על הבית ובידיו כלי מלחמה בדמות ניירות וקבלות. ואשחדהו מעט, יען כי ידעתי כי השוחד יעוור עיני צדיקים, על אחת כמה וכמה, עיני עבד בור ואינו ירא חטא זה. ויהי בלכת העבד אשר על הבית וליבי טוב ונפשי שבעה, אמרה האישה אשר איתי לשאולני את חידותיה. ותחוד לי חידות, אוזן לא שמעתן מעולם ואוזן אף אינה עתידה לשמוע אותן לעולם. והנה, בראותי כי כלתה אלי הרעה וכי אזרה עוז בנפשה דבר אלי קשות, תפילה קצרה נשאתי לאלוקי: "א-ל נא רפא נא לה", "עוזרני נא, עוזרני נא, אך הפעם הזאת...". וידבר ה´ אלי לאמר כה תאמר אליה וכה תדבר... ויהי ככלותו לדבר איתי, מצאתי כוח בנפשי לחוד לה אף אני את חידותי. ואמשול לה משלים הלא המה כתובים בספר הישר, ואקשה לה את קושיותי. ואבט בעיניה. והנה עיניה רושפות אש שלהבת י-ה ( ולא כי "עזה כמוות אהבה" ....). ואקרא לחמור 480 ויקחני אל ביתי ואל צור חוצבתי