קצת מוזר לי לשבת כאן ולהקליד, התרגלתי לתקשר עם אנשים בצורות קצת שונות. מעניין, התחלתי את חיי סתם בתור נקודה קטנה בתוך ים אינסופי של נתונים באינטרנט, "התנפחתי" למעין יצור חי ונושם למספר שבועות, אבל כל זאת רק כדי לחזור ולגלות את אותה קלות מדהימה בה אפשר "להתכווץ" חזרה ולחזור להיות שוב פעם קו קטן בתוך מערבולות מהירות מאוד של מידע. החיים בתור "קו" טוב, קודם כל, הדבר המתסכל הוא שלעולם אינך יכול לדעת מתי תלך לישון. אם לחשוב על זה קצת, אני חושב שלא פחות מעצבנת היא העובדה שכשנותנים לך, כאן, את מעט המנוחה, שכל קו כל כך זקוק לה, בא לו פתאום איזה ילד אדיוט ומחליט, שהגיע הזמן להעיר אותי. בחיי, לא תאמינו כמה רעש זה עושה, כשלוחצים double click על הסימן החמוד הזה של ה explorer (האמת היא שאז, כשפתאום ניפחתם אותי, גיליתי שהסימון הזה פי אלף יותר חמוד מהצד השני של המראה, חבל שכאן תמיד מראים לנו אותו הפוך כזה). פתאום כולם כאן מתחילים לרוץ ולהשתגע, אני באופן אישי משתדל להחזיק טוב טוב את רגלי המיטה, כי במו עיני ראיתי פעם את החור האדיר הזה שנפער בתקרה ופשוט "שואב" את כל החברים הקווים שלי. אחרי זה החור הזה, שמשום מה מזכיר לי כל פעם איזה תולעת שראיתי פעם באיזשהו אתר, מתחיל לצרוח, אבל הדבר היותר גרוע זה, שאחרי כל זעקות השבר האלו, הוא מתחיל להקיא את הנשמה החוצה, כל פעם נפלטים לו מהקישקע כל מיני קווים חדשים. לפעמים הם ממש נחמדים, וחלקם אפילו קצת מתיידדים איתי, אבל בד"כ הם ממש "יורמים" אמיתיים. האמת היא שפעם הכרתי איזשהי קווית אחת, אבל היא לא האמינה לי כשגיליתי לה שחייבים להחזיק את המיטה נורא נורא חזק. חבל שהיא לא השאירה איזה טלפון או כתובת ip לפני, שהדפוק הזה אכל אותה ככה סתם באמצע הצהרים. אחרי זה אי אפשר כבר לחזור לישון. בכלל, הקטע הזה שכל הזמן אתה נעלם וחוזר, נעלם וחוזר ממש מפריע. אני אישית הייתי מעדיף שלא הייתם נותנים לי להבהב כל הזמן. הכי אני שונא את החולרות האלו, שבנוסף לכל זה גם מתחילים להקפיץ אותי לכל מיני מקומות על המסך, פעם אפילו הייתה לי תיאוריה, שחלקכם ממש דיסלקטים, האיש הזה ניסה בערך שלושים פעם לשים אותי בתוך תיקיה אחת, רק שכל פעם הוא פיספס וזרק אותי לכל מיני מקומות אחרים, אחרי שכבר נכנסתי למקום הנכון הוא פתאום לחץ על undo והתחיל שוב פעם לנסות ולקלוע אותי לתוך התיקייה שלו. אדיוט. לפעמים באות לכאן כל מיני סתומות כאלו ופשוט מתבוננות בי "במבטי פרה", אני חושב שבסוף הם קוראות לחברות שלהם או לכל יצור מנופח אחר כדי להסביר להם בפעם המליון איך לוחצים עלי. פעם באה איזה מישהי ופשוט הסתכלה עלי כל הזמן. אני ממש התחלתי להסמיק. נראה לי שהיא הייתה קצת מאוהבת, היא הייתה מגיעה כל פעם באותה שעה, מסתכלת עלי במבטי ערגה והולכת, פעם אחת אפילו תפסתי אותה עם דמעה קטנה עמוק עמוק בתוך העין (שיישאר בינינו, כן, אני הייתי עושה לה פרצופים כמו זה ------ וכמו זה ----- , אבל הבחורה הייתה יותר מידי מאוהבת, כך שהיא לא שמה לב לזה אף פעם) שלא תבינו לא נכון, לפעמים ממש כיף לנו כאן. זוכרים, כשלקחתם אותי לחדר מחשבים ? כמעט התפחלצתי בתוכי, כשראיתי את כל החברים שלי, שם בפנים, רוקדים בריצוד מטורף, שכזה. מזל, שכולכם הייתם כל כך שקועים בלהסתכל עליהם ולא ראיתם אותי באותם רגעים מביכים של הזדהות מטומטמת. האמת היא, שהשומר הטמבל הזה (שמשום מה בדיוק נכנס לחדר) כן הספיק לראות אותי, אבל הוא היה יותר מידי עסוק בללכת הביתה, כך שחוץ ממבט נוקב וחשדני לא עוררתי את זעמו יותר ממה שהיה גם ככה. שיט, שיט, שיט. בקשתי מהם כבר עשרים פעם לא לנסות למחזר אותי בסל, בחיים אל תאמיני להם, זה רק דופק עוד ועוד את הזיכרון. ראיתם פעם מליון קווים מתים? לא. נכון? אז תדעי לך, שזה נראה בול אותו בדבר כמו ערמת גוויות של נמלים, ובנוסף לכל, זה גם ממש מסריח. יאלה איתכם, אל תתנו להם לשלוח אותי לשם...(תמיד, אבל תמיד, אפשר גם לעשות undo )