לחץ כאן למעבר למאמר המעודכן שלי בבלוג תורה ומדע

לפרשת ויחי - שנה ב

על המיטה

לאחר שיעקב מסיים לברך ולצוות את בניו: "ויֶאֱסֹף רגליו אל המִטָה ויִגְוַע ויֵאָסֵף אל עַמָיו". מסביר האבן עזרא בד"ה ויאסף רגליו אל המטה: "כי בתחילה ישב על המטה, ורגליו תלויות כמנהג  ארץ אדום היום, ולא כן מטות הישמעאלים". כלומר, יעקב ישב על מטה גבוהה, המצויה בארצות הנוצרים, ואפשר לשבת עליה ולהוריד את הרגלים. לכן כשיעקב רצה לשכב אסף רגליו אל המטה. לעומת זאת, "מטות" הישמעאלים, אינן גבוהות, אלא נהגו לשכב על רצפת החדר על מחצלות וכדומה; למשל בתימן ישנו על מחצלות.
מתוך ממצאים ארכיאולוגיים ממצרים, מסתבר שהמטה היתה כלי מקובל מימים קדומים, שכן נמצאה מטה מצופה זהב של אחד המלכים. כמו כן נמצאו מטות עץ שונות. עם כל זאת, יש להניח שרוב העם נהגו לשכב על רצפת החדר, על גבי מחצלות, כרים וכסתות וכדומה. לכן  רק המכובדים שהיו במצרים, וביניהם יעקב אבינו, ישנו על מטות גבוהות.
ואם בענייני מיטות עסקינן, מן הראוי להתייחס לנושא של כפיית המטה:
אחד מדיני האבלות הוא שהאבל חייב לכפות (להפוך) את מיטתו. אולם לא נהגו בדין זה כבר מאות שנים ,ואחת הסיבות לכך היא שינוי בצורת המטה, ועל כך כותב הטור: "וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל: ועל זה סומכין באשכנז וצרפת שאין נוהגין בכפיית המטה… לפי שמטות שלהן לא היו ראשיהן בולטין כעין שלנו והיה ניכר בהן הכפייה, אבל מטות שלנו שראשיהן בולטין ואין ניכר בהן הכפייה לא שייך בהן כפיה" (יו"ד, שפ"ז). כלומר בהתחלה המטות היו ללא עמודים או בליטות בפינות המיטה. לכן כשהפכו את המטה, היתה ניכרת ההפיכה, שרגלי המטה בלטו כלפי מעלה, והמשטח (המלבן) של המטה היה על הרצפה. אבל עכשיו, למטות יש בליטות או עמודים בפינות המיטה, וכשהופכים את המטה , ההפיכה לא היתה  ניכרת, שעדיין המטה גבוהה מן הארץ, בגלל העמודים בפינותיה.
ר´ יעקב חאגיז  מסביר, שלא נהגו בכפיית המטה בארץ ישראל וכנראה גם בסביבותיה, בגלל שהמטות היו קבועות ברצפה ובכותלים ואי אפשר היה להזיזן. גם הריב"ש העיד שבמגרב היו המטות קבועות בכתלים. אי לכך לא היתה כל אפשרות לקיים כפיית המטה כהלכתה.
להרחבה  עיין במאמרו של יצחק זימר, סיני 115, תשנ"ה, עמ´ רכח-רנג.