למאמר המעודכן שלי, בבלוג תורה ומדע, אנא גלוש לבלוג תורה
ומדע בכתובת:
http://toraumada.blogspot.co.il/2015/04/Emor-eyes-defects-in-temple.html
מומים בעיניים
בפרשתנו בפרק כא מופיעה רשימה של מומים הפוסלים את הכהנים לעבודה בבית המקדש. במאמר זה, אתייחס למומים שבעיניים המופיעים ברשימה זו. נאמר בפס' כ (שם): "או גִבֵּן או דַק או תבַלֻל בעינו" - אלו הם המומים שבעיניים (לפי רוב המפרשים). ננסה לפרש את המומים האלו כפי שפוענחו ע"י חז"ל .
גבן: מי שאין לו שיער בגבות (גביני) העיניים, או שיש לו גבה רק מעל עין אחת, או מי שגבות עיניו ארוכות ותלויות מעל עיניו, או מי שיש לו גבות עבות (בכורות מג-מד). יש לציין, שהגבות הן אחד מאמצעי ההגנה של העיניים, שכן הן עוצרות את הזיעה הנוטפת מהמצח, שלא תכנס ותזיק לעין.
דק: מי שיש לו נקודות לבנות צפות בתוך השחור, והיינו מלשון דוק, שפירושו כיסוי, שעיניו מכוסות ע"י רקמה דקה כמו צעיף, וקרוב לוודאי שהכוונה לירוד (קטרקט).
תבלול: למום זה מצאנו שני פירושים עיקריים:
א. מי שהלבן שבעין נכנס לתוך השחור, והוא מלשון בלבול, ולפיכך הכוונה לחסר של קטע בקשתית [=חלק מהשכבה האמצעית שבעין; תפקידו לצמצם או להרחיב את פתח האישון לפי מידת האור. צבע הקשתית, שעל פיו נוהגים בני אדם לכנות את צבע העיניים, נקבע לפי כמות הפיגמנט (הצבען) המצוי בה]. אך, תרגום אונקלוס ותרגום יונתן כתבו, שהכוונה לחיליז או חלזון והכוונה: רקמה מיותרת המכסה את הקרנית (=הקצה הקידמי החיצוני של העין) ומגיעה עד לאישון, ונקראת כך על שום צורתה כחילזון.
ב. במסכת בכורות (שם) מתואר המום כך: "רואה את החדר ואת העלייה כאחד" - היינו מי שרואה כמה דמויות ביחד, וכשמדבר עם חברו נראה כאילו הוא מסתכל באיש אחר, והיינו פזילה.
נס לחם הפנים
דיני לחם הפנים מוזכרים בפרשתנו (כד, ה-ט). לחם הפנים זהו השם שניתן ל-12 ככרות הלחם, שהושמו על השולחן שניצב באוהל מועד ממול המנורה. הגמרא מלמדת אותנו , שהיה נס בלחם הפנים, שלחם הפנים היה חם בשעה שסילקוהו, כמו שהיה חם בשעה שסידרוהו על השולחן. ובכל רגל היו מגביהים את השולחן ומראים אותו לעולי הרגל והיו רואים את האדים שעולים מן הלחם (חגיגה כו, ב). לחם הפנים היה נאפה בערב שבת, ועורכים אותו על השולחן למחרתו בשבת, והיה מונח עליו עד השבת הבאה, ורק אז היה נאכל לכהנים-כך שאכלו לחם שהוכן תשעה ימים קודם לכן ואעפ"כ היה חם, טרי ורך כשעת אפייתו; ועל אותו נס לגלג המקלל בפרשתנו ע"פ אחד מפרושי רש"י.
1. הסיבה שלחם והרבה מזונות אחרים, מתקשים כעבור ימים אחדים, משום שהמים שהם מכילים מתנדפים לאט לאט ונעלמים. הלחם נעשה קשה, משום שהוא מתייבש. אם עוטפים את הלחם בנייר קלף או פרגמנט, נייר בעל עמידות ואטימות בפני לחות, מונעים את התאדות המים וכך שומרים על טריותו. דרך נוספת היא להקפיא את הלחם, ולפני הסעודה לחממו. לחם הפנים לא הוקפא ולא ידוע על עטיפה מיוחדת שהיתה ללחם הפנים ואעפ"כ לחם הפנים נשאר טרי וטעים גם לאחר תשעה ימים!
2. היה נס נוסף בלחם הפנים, שלא קיבל עובש עד שנאכל ע"י כהנים. הכהנים מ"בית גַרְמוּ" היו בקיאים במעשה לחם הפנים ונס זה נעשה דווקא כשהם אפו את הלחם; והגמרא (יומא לח, א) מספרת שמומחים מאלכסנדריה ניסו לחקות אותם אך ללא הצלחה, שכן כל ככר שאפו התמלא עובש תוך פחות משבוע.
יש לציין, שלמרות שמדובר בנס, היתה השתדלות אנושית למנוע את התעפשות לחם הפנים:
א. המשנה מספרת (מנחות יא, ט), שלאחר שנאפה לחם הפנים היו מניחים אותו על השולחן העשוי שיש ולא של זהב, כדי שיתקרר ולא יתעפש עד שיכניסו אותו לשולחן שבהיכל.
ב. המתקן אשר בו הונחו הלחמים על השולחן היה מורכב כך שקנים העשויים זהב, היו מסוככים על כל לחם ומגנים מפני התעפשות (רש"י, שמות כה, כט).
העובש על הלחם מוכר לכל. שכבת עובש לבן או שחור נגרמת ע"י פטריות עובש המוקור, ואילו עובש הפניצילין יוצר שכבת עובש כחלחל-ירוק. פטריות עובש אחרות פוגעות בלחם לעיתים רחוקות יותר. ללחם שהעלה עובש ריח טחוב בלתי נעים, הוא נעשה לעיתים מר ואין לאכול אותו.
פטריות העובש בנויות מחוטים דקיקים, הנקראים קורים; רבייתן נעשית באמצעות תאים הנקראים נבגים. כושר התרבותן מהיר, ובתנאי טמפרטורה ולחות מתאימים הן מסוגלות ליצור ולשחרר אלפי נבגים. כל נבג מסוגל לפתח קורים ולגרום להתהוות העובש בתנאי טמפרטורה ולחות מתאימים. מהירות ההתרבות של פטריות העובש מסבירה את העובדה, שבאוויר הסובב אותנו נישאות כמויות עצומות של נבגים, ושכל דבר החשוף לאוויר, ואינו נשמר במקום יבש או קר, "נדבק" בנבגי הפטריות האלו.
תגובות