למאמר המעודכן שלי, בבלוג תורה ומדע, אנא גלוש לבלוג תורה ומדע בכתובת:

http://toraumada.blogspot.co.il/2016/12/Vayishlach-why-the-are-poisonous-snake.html

מדוע יש נחשים ארסיים? נאמר בפרשתנו בפרק לו פסוק כד: "ואלה בני צבעון ואיה וענה הוא ענה אשר מצא את היֵמִים במדבר ברעתו את החמורים לצבעון אביו". נדרש בבראשית רבה: "מה עשה ענה? הביא חמורה (אתון) וזיווג לה סוס זכר, יצאת ממנו פרדה.(כלומר, מה שכתוב בפסוק "היֵמִים" אלו הפרדות שיצר ענה). אמר לו הקב"ה: אני לא בראתי דבר של היזק ואתה בראת דבר של היזק, חייך שאני בורא לך דבר של היזק. מה עשה ? הביא חכינא (נחש) וזיווג לה חרדון (צב) ויצאת מהם חברבר (מין נחש ארסי)"(פב, טו). ראשית, מדוע ע"פ המדרש הפרד הוא "דבר של היזק"? הפרד הוא בריה של היזק, ע"פ הגמרא בחולין ז ע"ב: "דאמר ר' חנינא, מימי לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה-וחיה". מכאן, אדם שהוכה ע"י הפרד בתקופת הגמרא, מת. אולם ברש"י לפרשתנו (לו, כד ד"ה את הימים) מובא רש"י במהדורה הישנה: "והא קא חזינן דחיה, אל תקרי וחיה אלא וחיתה כי המכה לא תתרפא לעולם". כלומר, לפי פירוש זה של רש"י, אדם שהוכה ע"י הפרד, מכתו אינה מתרפאת לעולם. כנראה, היה קשה לרש"י מהמציאות בתקופתו, שמי שהוכה ע"י הפרד לא מת. לכן פירש, שהכוונה היא שהמכה אינה מתרפאת. הרי ידוע, שרגלי הפרד דומות גם הן לרגלי החמור, והוא ניחן כמוהו כחמור, בכח סבל רב ובהסתפקות במועט, אך הוא חזק מן החמור ומסוגל לשאת משאות כבדים יותר . ז"א שהפרד חזק מן החמור, ולכן יחסית למכת החמור, המכה של הפרד חזקה יותר, ולכן הוא מסוכן יותר. זאת הסיבה שהפרד נחשב במדרש לעיל כדבר של היזק. במסכת חולין (קכז ע"א) מובא מדרש דומה: "אמר רב הונא בר תורתא: פעם אחת הלכתי לוועד וראיתי נחש שהוא כרוך על צב, לימים יצא ערוד (מין נחש ארסי) מביניהם וכשבאתי לפני ר' שמעון החסיד אמר לי: אמר הקב"ה הם (אנשי הוועד שהיו מזווגי כלאיים) הביאו בריה שלא בראתי בעולמי אף אני אביא עליהם בריה שלא בראתי בעולמי (הכוונה לערוד)". יוצא שבגלל ענה המוזכר בפרשתנו ואנשי הוועד, הקב"ה ברא מיני נחשים ארסיים. נחשים ארסיים: נחשים ארסיים שונים מנחשים רגילים מבחינה אנטומית: יש להם בלוטות ארס מפותחות, שיני ארס מיוחדות ועוד. זוג שיני הארס הקבועות בקדמת הלסת העליונה של הנחשים הארסיים הן חלולות וחדות. זוג בלוטות הארס של הנחש קבוע בצידי הראש מתחת לעיניים. מכל בלוטה נמשך צינור דק אל נרתיק השיניים (קיפלי עור המגינים על שיני הנחש). כאשר מכיש הנחש את טרפו מתכווצים נרתיקי השיניים והארס שבתוכם נדחס אל תוך השיניים החלולות, ופורץ קדימה דרך הנקבים המצויים מעט לפני חוד השן. מן האבר שהוכש, מתפשט הארס באמצעות מערכת כלי דם בגוף בעל-החיים שהוכש, ופוגע באברים חיוניים שבו כגון הסרעפת הלב והמוח, אם אין מצליחים לחסום את דרכו ולנטרל את השפעתו המזיקה. בישראל מצויים שבעה מיני נחשים ארסיים. אולם רק אחד מהם נפוץ במקומות מיושבים והוא הצפע המצוי. בישעיה פרק יא פס' ח נאמר: "ושעשע יונק על חר פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה". מפרש המלבי"ם: "...והארס לא יזיקנו כי לא יהיה ארס כלל, רק עצם מבריק ואינו שורף". דהיינו, לעתיד לבוא, נחשים ארסיים לא יהיו מסוכנים כלל!