למאמר המעודכן שלי, בבלוג תורה ומדע, אנא גלוש לבלוג תורה ומדע בכתובת:

http://toraumada.blogspot.co.il/2016/08/Ki-Teitzei-saliva-roles.html

לפרשת כי תצא - שנה ב
תפקידי הרוק בפרשתנו מוזכר הרוק בעניין חליצה ויבום: לאחר חליצת הנעל, צריכה האשה לירוק לפני היבם על גבי הקרקע, רוק הנראה לעיני הדיינים (יבמות קו ע"ב ובספרי). כאן מוזכר הרוק כסמל לביזיון, על זה שהיבם לא הקים את בית אחיו. יש לציין, שכיום מצוות יבום אינה נוהגת, אלא חליצה בלבד. הרוק הוא נוזל המופרש ע"י בלוטות הרוק שבחלל הפה או בסמוך לו. לאדם יש שלושה זוגות עיקריים של בלוטות רוק הנפתחות לחלל הפה, והן מצויות בלחיים, בלסת התחתונה ומתחת ללשון. תפקידו העיקרי של הרוק הוא בעיכול המזון: הוא מכיל תססים (אנזימים) המרככים את המזון, חומרים ריריים ומלחים. הוא גם שומר שהפה יישאר תמיד לח ולא יתייבש. במצבים מסוימים עלול להיווצר יובש בפה: א. במצבי חרדה או פחד עשוי להיגרם יובש בפה כתוצאה מתפקוד לקוי של בלוטות הרוק במצבים אלו, תופעה המוזכרת גם ברש"י: "כשאדם מיצר [=שרוי בצער] אין רוק מצוי בפיו" (תהילים כב, טז). ב. יובש בחלל הפה נפוץ גם לאחר טיפול כימותרפי או הקרנות לאזור הראש והצוואר. ג. נטילת תרופות מסוימות עלולה לגרום ליובש בפה. הפרשת הרוק מתנהלת אמנם ברציפות, גם בשעת השינה, אך היא מוגברת ע"י רפלכס על נוכחות המזון בפה, גירויים של מגע וטעם, הרחת מזון, ראיית מזון ואפילו הרהורים על מזון. הרפלכס המתעורר ע"י נוכחות מזון קרוי רפלכס בלתי-מותנה, בהיותו רפלכס טבעי או תורשתי, הקיים באדם מאז היוולדו ואיננו טעון לימוד. ואילו הרפלכס המתעורר ע"י הרחת מזון, ראייתו והמחשבה עליו קרוי רפלכס מותנה, בהיותו תלוי בניסיון שנרכש קודם-לכן. הרפלכס המותנה גורם הפרשת רוק דליל ומימי. טיב הרוק המופרש בעקבות הרפלכס הטבעי, הבלתי-מותנה, תלוי במהות המזון. מזון יבש גורם הפרשת רוק דליל ומימי, ואילו הרוק המופרש כתגובה על חלב או מזון רך הוא מעובה וצמיגי. כמות הרוק המופרשת ביממה יכולה להגיע עד ל-1500 מ"ל (=ליטר וחצי). נחזור לעניין ייבום: בפרשתנו נאמר :"וירקה בפניו". על כך אומרת הגמרא: "אכלה תומא או גרגושתא ורקקה לא עשתה ולא כלום, מאי טעמא? וירקה מעצמה בעינן וליכא" (יבמות קו ע"ב). פירוש: אם האשה אכלה דברים המגבירים את הפרשת הרוק, כגון שום או "גרגישתא"-מין אדמה ששימשה לרפואה (רש"י), אינה יוצאה ידי חובת רקיקה, מאחר והיא צריכה להוציא את הרוק מעצמה, ולא ע"י דבר אחר שגורם לה להצטברות רוק בפה. ישנם אמצעים שונים להגברת פעילות בלוטות הרוק: אמצעים תרופתיים, רוק מלאכותי, סוכריות חמוצות או מסטיק [ מסטיקים ללא סוכר, מסייעים לשמירה על היגיינת הפה, כי הם מאפשרים הסרת שאריות האוכל מעל פני השיניים. פעולת הלעיסה מגרה את בלוטות הרוק להפרשה מוגברת של רוק, וכך נוצרת יכולת טובה לנטרל את ה-PH החומצי בפה]. ב"תורה תמימה" מוסיף: "והמנהג שביום החליצה מונעת החלוצה לאכול ולשתות עד אחר החליצה וממעטת בדיבור שלא יהא דבר גורם לה לרוק ולא תתקיים בה וירקה מעצמה"(אות קנד). האכילה והשתייה כאמור מגבירים את פעולת בלוטות הרוק. הניסיון מוכיח, שגם דיבור רב עשוי לגרום להצטברות רוק בפה. לכן מונעים מהחלוצה אכילה ושתייה ודיבור רב עד שעת החליצה. הרוק שימש בימי קדם גם כחומר מנקה (נדה פ"ט מ"ו).