בסיעתא דשמיא

מוקדש לאחותי...

´כסו את פניה, כי סנוורים בעיניי!´.

הדרך ליום המאושר רצופה בכל-כך הרבה תלאות, ובכל זאת הוא נקרא ´המאושר ביותר´. היום בו תיוולדי מחדש, היום בו תצטרך להתרגל להפסיק לאכול מהסיר, היום בו תצטרכי להתחיל ללמד מחדש את הלכות הנימוס ונימוסי ההליכות, והיום בו תצטרך ללמוד להבדיל בין ירוק-בקבוק לצהוב-שמן זית.

המרוץ המטורף מתחיל בוורט:

אתם יושבים אחד ליד השני, האחים של הכלה מסתכלים אחד על השני ותוהים מה הכניס אותם לצרה הזאת, כשההורים שלכם לוגמים לחיים אחרי שהאבות העבירו חוויות מהצבא, והאימהות – כתובות של חנויות בגדים המתמחות בגרב שמאל. לאחר כמה שניות דממה, כולם שולפים את הפלא-פונים ומתחילים להתקשר לכל העולם ואחותו להודיע על כך שבת-הקול עשתה זאת שנית, ו-´ציפורה המתוקה שלנו... לא, סבתא! זו הבת השנייה שלנו, איך השביעית? יש לנו רק ארבעה ילדים! ... איך את מכירה אותו? הוא בא לבשל לך כל יום שלישי? הוא לא יודע להכין חביתה, סבתא!´ או ´התארסתי! עם אחד... יוסי פלאביוס. כן, מקרית-ארבע. אתם בטוחים? אולי זה מישהו אחר?´. זאת אומרת- כמה יוסי פלאביוס את כבר מכירה?

לאחר יומיים ההתלהבות קצת דועכת, אך לא אצלכם- ה-´בקרוב-נשואים´. צריך להוציא תעודת רווקות ולהירשם לנישואים. ´לא. יום שלישי לא נוח לי. אני צריך לעשות סידורים בירושלים. מה זאת אומרת אלו סידורים? אני עובד ברינת ישראל, שכחת?´. ´ולי לא נוח ביום חמישי בבוקר. אולי תקפוץ לבד ותוציא לשנינו? מה זאת אומרת אתה לא יכול להעיד עליי? אתה חושד בי?´. ´מה? כן, אימא! אני קופץ לשם או-טו-טו כשאני יכול. אולי אחרי החתונה יהיה לי קצת זמן, בשבע ברכות, את יודעת!´. ´כן, אימא! אני יודעת שלא נוכל להתחתן בלי זה. מקסימום נתחתן בקפריסין! ... ברור נישואים דתיים! הוא ייקח אותי לפילגש!´.

ואז מתחילים לתכנן בנוגע לפצישיפקעס- את רוצה שמלה שחורה כמו פטרישיה אדאמס,  בעוד הוא רוצה קיטל לבן כאילו הוא הכלה או משהו. את רוצה שישירו ´ארבע באבות´ כשיובילו אותו לחופה, והוא רוצה מנגינה לחתונה, ולא ללוויה. ואם אפשר משהו פחות חב"דניק- מה טוב ומה נעים.

עוד לפני שיש תאריך ואולם, הצלחתם לתמרן איכשהו בנוגע לאוכל שיוגש. ´לא צמחוני, אבא! חלבי! אני לא רוצה גויאבה טרופית ממולאת, אלא חלב פרה ססגוני עם פירורי קונפטי עשוי קורנפלקס בפנוכו!´. ´אימא! אני לא רוצה שעועית בצבע ירוק-ענב, אלא בצבע ירוק-נזלת! זה משנה לחלוטין את הטעם! את המראה לא כל-כך!´. ´כן, סבתא. אנחנו נהיה מאוד חסכוניים בקטע הזה. החלטנו להגיש אוכל רק למשפחה, ושזה יכלול קפה ועוגה, ושלושה בורקסים! ... לא. הקפה והעוגה הם לכל אחד. שלושת הבורקסים הם ההקצבה הכללית לכל המוזמנים!´. ´כל אחד יביא לעצמו סנדביץ´ וגמרנו. אהה, זה עולה יותר להיכנס עם אוכל? מה זה, קולנוע?´.

ואז מגיעים לגרוע מכל- בחירת האולם. האם ב-´גני גן-עדן´ או ב-´אולמי אולם הבא´. מסתובבים קצת בשניהם ומגלים שהמחיר השערורייתי לא משתלם. בסוף – אחרי שהסתובבתם בכל האולמות- החל ב-´פיצוחיה של עמוס´ וכלה ב-´פיצוציה של מוסטאפה´, סגרתם עם האולם הזול ביותר שמצאתם- חדר האוכל בישיבה של החתן-הממשמש-ובא.

הגעתם לחלק המשמעותי ביותר- החלק שייחרט בזיכרון כולם ויגדיר את החתונה שלכם כ-´שמחה ביותר במשפחה´, או ´אפילו הסבא החירש סבל מהמוזיקה הגרועה! אפילו האוכל היה עדיף!´. בחירת התזמורת, שתלווה אותך מהרגע שבו הוא יכסה את פנייך, ועד הרגע בו הוא יסגור אחריו את הדלת של המכונית המקרטעת שקנה לכבוד חתונתו-שלו. מהרגע בו אבותיך יאחזו בידיך- להובילך אליה, ועד הרגע בו תירדם על ההגה, בתקווה שאתה כבר בבית. האם לקחת את אלה שמנגנים יפה אבל הזמר שלהם נשמע יותר גרוע מהצלצול בפלא-פון, או להזמין את זמר-האופרה המהולל עם נגן-הרחוב שלמד רק אתמול לנגן על אקורדיון? לבקש מהחבר הזול ששר עם הקול היפה והתזמורת המורכבת מילדיו בני השלוש-עשרה, או מהחברה שהחבר שלה שייך להרכב נגני-חתונות פשוט נפלא, אך לרוע המזל הוא הזמר בהרכב זה? בסוף בחרתם את ההרכב האולטימטיווי- תזמורת ללא זמר, וזמר ללא תזמורת- משולבים. זה עולה יותר מכל החתונה ביחד, וזה אחרי שכללתם את ההוצאות הנלוות למאורע- טלפונים, דואר, הזמנות, הבית שקניתם, וכו´...

ואז את מגלה שלא קנית לו ש"ס ושקית לתפילין. במוחך עוברים כמה תסריטים אפשריים- לדחות את החתונה. לרוץ לקנות ש"ס ושקית תפילין- כמו שעושים בכל יום. לא לקנות ש"ס ושקית לתפילין. לגנוב את הש"ס והשקית לתפילין שלו ולהביא לו בתור מתנה. בסוף את שולחת את אימא- שכבר עשתה את זה בעבר, לביצוע המשימה. לאחר שהיא חוזרת עם השקית המזעזעת, היא טורחת לספר לך שגם היא לא עשתה את זה מעולם – אבל אם היה לך קצת יותר שכל היית יודעת לשלוח את אימהּ שלהּ. את מתנחמת בידיעה שלחתונה של אחותך אימא תהיה קצת יותר מיומנת.

הולכים לרב. האם את צריכה לצאת עם כיסוי ראש מחדר-הייחוד, או שגדר ההפרדה שתציבו באמצע האולם לכבוד המאורע תספיק בשביל חציצה בין שערך וחבורת הגברים שתרקוד מעבר לה, בנושא ´שיער באישה ערווה´. הרב הראשון שפגשתם הציע לך גם לשיר שיר אהבה לארוסך מייד אחרי החופה. הרב השני שאל מה הבעיה ה-´שיער באישה´, והרב השלישי הציע שאשתו תערוך את החופה והקידושים כדת משה וישראל. בסופו של דבר את מסכימה להתאמן בקשירת מטפחות תוך שלושת-רבעי השעה, כדי שתוכלי לבצע הלכה-למעשה כשתשבו בחדר-הייחוד ותנסו לחשוב על נושא לדבר עליו. (הלו, זו החתונה שלכם. אמורים להיות לכם כמה נושאים משותפים וחוויות לדבר עליהם. לא? אולי הדעות שלי מיושנות מדי בנוגע לאופי בחירת בן-הזוג.)

אך- אבוי. גילית שכיסוי ראש יש לך גם יש, אך שמלה להתכסות בה איננה. את משתעשעת לרגע במחשבה לבוא לבושה בחולצה עם השוואנצים וחצאית המעטפת שלך. רגע אחרי את מתפכחת, ואז משתטית שוב ומפנטזת על שמלה נוסח סינדרלה. את מסתכלת על חשבון כרטיס האשראי שהגיע בדואר, ומתפכחת שוב. הגיע הזמן להוציא מהבוידעם את הדודה המומחית התורנית, ולהזמין בד באורך קילומטר. לאחר יומיים את מגלה את עצמך במרתף אינקוויזיציה, יושבת ליד מכונת תפירה עליה רכונה דודתך היקרה, שמעמידה אותך בפוזות של ´ווג´ כדי לבדוק אם המילימטר שהחסירה מהיקף המותניים עזר משהו, או שצריך להוריד עוד חצי מילימטר. אין לך אומץ לומר שאת לא מרגישה בהבדל כלשהו, אז את מנסה לשכנע אותה שזה מעולה, אבל היא מתחילה לקצוץ את השמלה כמו בשר אצל הקצב. לאחר מכן- בעדינות יתרה- היא תופרת מחדש את מה שעוללה לבד היקר, ומלבישה עלייך. השמלה לא עולה עלייך.

באותו הזמן ארוסך היקר מסתובב עם הפלא-פון צמוד לאוזנו באיזשהו אזור-תעשייה גדוש קונים וסחורה סוג-ב´. הוא נכנס לחנות הראשונה שהוא רואה, מסתכל על תוויות המספרים, מסתכל על תוויות המחיר, ובוחר לו בצורה הפשוטה והמהירה ביותר את המכנסיים סלש חולצה שילבש בחתונה- ואימא שלו תשים לב שהם גדולים עליו בשניים-שלושה מספרים.

לאחר שלושה ימים בהם לא ראית אור יום, את זוכה לחופש מרגיע, ומגלה שאבא שלך מסרב בתוקף שתגיעי לחופתך שלך נעולה בסנדלי שורש. ´הבת שלי איננה סנדלית ולא אמבה! היא יצור רב-תאי מכל הבחינות!´. את בוכה קצת, מתווכחת קצת, ובסוף הולכת לחנות. את בוכה עוד קצת, מתווכחת עוד קצת, ומצליחה להוריד את המחיר ממאתיים ושניים עשר שקלים למאתיים ועשרה שקלים ושלושים אגורות. את גם דורשת את הדמעות שלך בחזרה- והמוכר מזמין אותך לעבות אותן מהשטיח. רק בחתונה את תשימי לב שהנעליים אפילו לא באותו צבע.

השבת שלפני. החתן ומשפחתו מתכנסים בעיר הקודש ירושלים עם נתחים ממשפחת הכלה, בעוד היא משחקת ´הכר את החתן´ עם חברותיה בביתהּ, ומפסידה. משפחת הכלה חוזרת לביתה במוצאי שבת, ומגלים שהם אפילו יותר משמחים שהבת סוף-כל-סוף מתחתנת ועוזבת את הבית. אולי יהיה פה קצת סדר לשם שינוי. (בהתחשב בשלוש האחיות של הכלה שהגיעו לפרקן ובמספר הדודות שמוכנות להציע שידוכים- עוד חזון למועד.)

בסופו של דבר הכלה נכנעה לחתן, והסכימה שהם לא ידברו אפילו בפלא-פון מאז כניסת השבת ועד לחתונה. גם זאת רק לאחר שבכתה וחשבה שהוא לא רוצה להתחתן איתה בכלל. ואז הגיע יום ראשון- יום החתונה.

היום הראשון של שארית חייך בתור לא-רווק/ה עומד בפתחו. תפילת מנחה של יום כיפור עושה את שלה, כשאתם מכים על חטא וחושבים על המימרא ´האומר אחטא ואשוב אין מספקים בידו לעשות תשובה´. חושבים עוד הפעם שתצליחו להערים על מישהו שם למעלה, אך הדאגות מכּם והלאה. וברוך השם שכך.

קבעתם שהחתן יגיע קודם- ורק חצי שעה לאחר מכן הכלה תראה את פניה באולם, כדי להימנע מקשר עין לפני המועד המיוחל. מעניין שדווקא החתן- שלא טרח אפילו להסתרק אחרי שיצא מהמקלחת, מאחר בחצי שעה. האחים המודאגים מתמרנים אתכם דרך שתי כניסות נפרדות לתוך האולם, בו הגיעה הישועה- החומה הסינית, מפרידה אתכם זה מזו ומחשד כלשהו בנודע לקשר עין.

קבעתם שהחופה תהיה בדיוק בשש, ולכן האורחים הראשונים מגיעים ברבע לשבע. הרב מגיע בשבע- וגם זה אחרי שרץ כל הדרך, ולכן הוא צריך כמה דקות להסדיר את נשימתו ולהתפלל ערבית. פעמיים, כי את מנחה הוא פספס ´בגלל שהייתי צריך לצאת מוקדם מהבית. להספיק להגיע לחתונה של מישהו. אולי אתה מכיר את החתן? אולי הוא אתה, במקרה?´.

כסה את פניה, ולך אחר חבריך, ששרים לך את ´ארבע באבות´ בהתלהבות. באמת חשבת שתנצח בכל המלחמות?

אז בוא ונבהיר עובדה פשוטה: מעכשיו זו היא. היא קובעת לאן הולכים ומתי, איך ייראה הבית, איזה ניחוח הוא ידיף, וכן- מה ישירו לך כשילוו אותך לחופה.

תתנחם בעובדה הקטנה שהיא לא יודעת- הסטטיסטיקות אומרות שלאלמנים קל יותר למצוא כלה שניה מאשר לאלמנות. קצת מוזר בהתחשב בעובדה שהם מתחתנים עם אלמנות...

אולי זה בגלל שאלמנות מחפשות אלמנים, ולא אלמנות...

מזל-טוב לכל המעורבים בדבר. אתם תזדקקו לזה...