צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
הגרסה הראשונה לדעתי קרובה יותר למקור אך לדעתי משום מה נשמעת טוב פחות.
במקור היא אומרת "לו הייתי עמך" ובגרסה השניה היא אומרת "לו היית עמי"
יש גם הבדלים של "אני" ו"אנחנו" שניתנים לתרגום כך או כך כי בשורות 5-10 אינה מציינת כינוי גוף אם כי בשורה ארבע היא עוברת ל-we
זה שיר מעניין. קיימות פמיניסטיות הטוענות שדיקינסות הייתה סאפפית, כלומר כמו המשוררת סאפו אוהבת נשים, והשפה האנגלית מסתירה ברובה את כינויי הגוף ולא ניתן לדעת. גם לא מעניין לדעתי, סתם פוליטיזציה עונתית וחיטוטים שלא לעניין.
[ליצירה]
במילון לא כתוב שלפועל "דחה" יש מילת יחס "ל" ואני לא מבינה מה זה "לדחות על". אם הייתי מבינה הייתי יכולה לנסות להתאמץ להבין מה זה X הנעלם. ולא הייתי כותבת כאן בכלל אלמלי האתגר והכפפה שזרקו כאן גם לעורכים (כאן ב"צורה" כיבדוני בעשייה זו וזו לי הפעם הראשונה).
מקק קטן וחביב. פעם הסתובב אצלי בדירה מקק לבקן (זו אמת) הוא היה לבן לחלוטין. ואני לא יכולתי לשאת עליו את גליל הריסוס כי בדבר כזה מעולם לא נפגשתי.אז אז אני לא אינטליגנטית. אבל יש לי חשדות לגבי שמך האמיתי.
[ליצירה]
לא הכול הבנתי אך מצא חן בעיניי. במיוחד פירוש השם "בל-עם".
כשהיינו ילדים למדנו תנ"ך בבית הספר ואהבנו מאוד את הסיפורים. כי סיפורי היו בעינינו. ולי נראה שהשם "בלעם" והסיפור על ה"אתון" המדברת לא יאמר דבר לילד ממלכתי מתקופתנו. וחבל. אך הגלגל מתחיל לסוב והמצב משתנה
[ליצירה]
אנשים כאלה הם כמו יצורי מעבדה שמעולם לא עמדו בפיתוי.מה לך לקנא בהם ? תמיד שמרו עליהם. הם נולדו מסודרים מראש ושומרים עליהם ועל עצמם כמו על בגד לבן בתוך כספת מבוצרת שכל מגע עם העולם יתיר עליו כתמים בלתי ניתנים לניקוי. ועוד קוראים לעצמם, כמו לבגד הבלתי שימושי הזה, שהוא יקר, שהם יקרים וחשובים. את לא צריכה אף אחד כדי לחזור בתשובה. ברכת נרות השבת מספקת והיא שלך בלי טובות של אף אחד.את יהודיה ממילא וזאת זכותך. לפחות זה בעולם האנטישמי שלנו. אל תלכי איפה שלא רוצים אותך. והיי שמחה.
תגובות