ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מסכימה עם איה שחר. וגם - הדברים שכל כך נלקחים כמובנים מאליהם מועמדים ביצירותיך במרכז הבמה ואור נשפך עליהם. הם הופכים למיוחדים. גם ביצירתך "אנטומיה מושלמת" כשהארת אור על מבנה הגידים והיתרים בגוף אהובתך .... והכוח שלהם הוא בכך שהם דברים פעוטים טריוויאליים כביכול, ולא מדברים פה על סערות נפש, אומללויות וניכורים, לא באופן ישיר מכל מקום, ובכל זאת הם מוצבים במרכז הבמה ובעל י משקל ערכי מוחלט משלהם. הדבר היחיד שמטריד אותי לאור שיריך המרובים הוא אם נכתבו למספר מועט של נערות או למספר מרובה ... וגם הייתי חוששת לבוא במחיצתך כי אז כמו בראי הייתי משתקפת ... [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] תוקן השיבוש על הלוח ביצירה [ליצירה]
- [ליצירה] הצלחת לתפוש את הרגע שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] ומי יאכיל אותי אצבעות שוקולד ? מי ? מי ? [ליצירה]
- [ליצירה] לפעמים הסיפור על השם הוא כל מה שאנו יודעים על בן אדם. סבי ז"ל שמעולם לא פגשתי, ושמו יעקב, מסתבר שלא היו לו ילדים שנים רבות. הייתה לו רק בת אחת. והוא התנדב להיות שמש בבית כנסת. איני יודעת אם בבוכרה או באפגניסטן. מכל מקום, הסיפור הוא שיום אחד בא לבית הכנסת איש, מגולח, אבל כנראה יהודי, והסיפור היה שהאיש קצץ לעצמו את האגודל (או את האצבע המורה ?) כדי שלא יצטרך לשרת בצבאו של הצאר הרוסי (שאז יאכל טריפה וכל מיני מה שהיה אז). וקראו לו "נפתלי". וסבי אמר: אם יוולד לי בן, אקרא לו: נפתלי. ואכן - שלושה בנים נולדו לסבי והבכור, נפתלי, היה אבי ז"ל. ואבא סיפר לי פעם את הסיפור הזה. משמע - הייתה לסיפור משמעות עבורו. וגם נפתלי האלמוני היהודי המגולח למשעי שקצץ את אצבעו כדי לא לשרת בצבא הצאר - ומי יודע מה עלה בגורלו - גם הוא מסתובב אצלי ואולי ימשיך הלאה בסיפורים אם משהו יימשך מזה כאן. ולילדיי לא סיפרתי ... [ליצירה]
- [ליצירה] הביטויים והמשחקים הללו עדיין קיימים ? כמה טוב.עוד יש ילדים שמשחקים נורמלי. וגם מבוגרים. ימשיך העולם להתקיים (~:] [ליצירה]
- [ליצירה] תודה שי. כן - גם אני הופנטתי על ידי הסיפור הזה. אני חושבת שבכל צורה ותלבושת היה יוצא יפה והמחמאות לא לי הן אלא ללורקה. ובינתיים התברר לי שהמתרגם רפאל אליעז גם תרגם זאת על פי האתר http://www.milim.org/milim/M-1-SHIRA/Lorca/6-DALI/00-6-VENUS.htm שם מופיע תרגומו. ונראה לי שתרגומו ספרותי ורך יותר. ונראה לי שתרגומי תוקפני וצועני יותר. גם הפירוש שנתנו שם באתר לאותה יצירה כלל לא מקובל עלי. [ליצירה]
- [ליצירה] אם הבנתי את מה שאתה כותב (אם הבנתי...) הייתי מוסיפה שכתוב שבמקום שבעלי תשובה עומדים דתיים רגילים לא עומדים. וזה לעניין האנשים הספונים כפי שתיארת אותם. כשאני הולכת ברחוב ואם מגיח מולי שומר מצוות לבוש במדים השחורים וכולי והוא מייד מסובב ראשו לעבר השני ואולי עושה טפו טפו, (נגד השטן? נגד היצר ? נגד עין הרע?) אז עם מה הוא מתמודד. תורת ישראל שאצל הדתיים היא כל כך קשה ודורשת - מה היא שווה אם אין בה התמודדות עם היצר וחיים בעולם הזה שאומרים "ברא כדי להיטיב, ברא כדי להינות?" [ליצירה]
- [ליצירה] זאת יצירה מקסימה. אני הייתי מנסה להסיר ממנה את המילה "כמו" כי בתורת הספרות קיים משהו שנקרא מטאפורה ומשהו אחר שקרוי SIMILIE ומכל מקם - את המילה כמו הייתי מנסה להסיר. [ליצירה]
תגובות