צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
אל תסתתרי מאחרי התרגום (בדף יוצר שלך כתוב שזה תרגום).
מי כתב את הפסודו-מאמר הזה שכביכול את מתרגמת אותו ?
מדוע בחרת לתרגם אותו ?
מדוע את מסתירה את שם הכותב או הכותבים ?
[ליצירה]
תודה על הדיון למעלה וכבר כתבתי שהתלבטתי ביני לבין עצמי אם צריך לסווג את היצירה כשירה או כמשהו אחר, יותר חולין.
האמת היא שאני עוברת שלב משברי מסוים גם, לאחר שקראתי פה ושם מספר שירים של משוררים צעירים ונחשבים ומודרניים, ולאחר שקראתי שורה בספר בלשי מתורגם את המשפט "מישהו בסביבה היגג על לוח שידורי הסתיו של הטלוויזיה ..."וחשבתי שזה יפה מאוד, להגג(!)(הגיגים ?) ומי מנוֹער הכתוביות של הטלוויזיה יבין זאת ? ובקיצור ולסיכום - את התחושות שלי אני מכירה אך את השפה הזו כבר לא בדיוק. יש פרופסור שטוען שצריך לתרגם את כל התנך לשפה הזו החדשה ...
תודה לאמילי שהגדירה כ"זאנר של שיר פרוזה פיוטי". אני חושבת שאכתוב קצת שירי חבשוש כדי לבדוק אם אני עדיין מסוגלת לעשות דברים אחרים (~){-:)
[ליצירה]
מים זוכרים הוא עקרון הרפואה ההומיאופתית אשר לפיו מרטיטים מים עם חומר, מוציאים משם מאית ומוזגים בבקבוק חדש, מרטיטים, וכן הלאה, עד שמגיעים למצב שבו אין במים כלום, כאילו פרודה אחת תיאורטית או שום דבר ממנה נמצאת בכל מימי האוקיינוסים, ועדיין המים מרפאים כי המים זוכרים. זהו עקרון ההומיאופתיה. ולי נראה שאם כך הדבר כל מים שבעולם זוכרים את הכל ואולי מסוגלים גם לרפא את הכל שהרי הם הורטטו באופן טבעי, על ידי גלי הים, מטס הארץ והסתובבותה במהירות עצומה סביב עצמה וסביב השמש בחלל. ויש בכך גם סתירה לעקרון ההומיאופתיה.
וזה העיקרון של המים הזוכרים.
תגובות