ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
- שוב סבו השחקים (נוסטלגיה)
- פרוסט- Fire & Ice
- תקוה היא הציפורת HOPE,DICKINSON
- דרך לא הלכתי בה The Road Not Taken
- הִיא חַיָּה דֶּרֶךְ בְּשָׂרָהּ
קשור אלי
- [ליצירה] ליאורה הייתה כאן [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי. נראה לי שלבך תמים ואפשר לו לנהור אחרי הבנותיו ואולם מה שיש בשמים אף אחד לא יודע. חנוכה שמח. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה תודה. כן, הייתי בקנדה וראיתי את נכדותיי ועשה לי טוב על הלב. במיוחד הקטנה, שעדיין לא דברה כשנסעו, והייתה לכן כמו ניצן סגור שאין יודעים טיבו וניחוחו. וכעת זה אחרת. ליאורה [ליצירה]
- [ליצירה] שלום ילד נכנסתי לדף יוצר שלך וראיתי את הססמה ואני מניחה שאם כתבת והתלוננת יש לך סיבה. טוב. לא חושבת שהייתה כוונה לפגוע. אלה תרגילים. מוזרים בהחלט אמנם. אני מעולם לא כתבתי חמשירים והם נבעו מהעט עד שנדהמתי. אך היה בטוח שללא סיבה טובה גם לא אכתוב כאלה יותר ולא תהיה לך סיבה נוספת לכעוס. החברים האלה מחפשים מטלות לגרד מתחת לאדמה, ממש קשים שעורי הבית שלהם. כל טוב ולילה טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] הדס את מדהימה. את השורה האחרונה הייתי מחליפה כי היא מוסר השכל מציאותי לחלוטין וחד ממדי לחלוטין הייתי כותבת אולי שורה אחרונה "שמצאה את דרכה בלב הביצה" או משהו דומה ומניחה לקורא להרהר איזוהי הדרך ותארי לך - עוד בלב הביצה. את נהדרת. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] זאת יצירה מקסימה. אני הייתי מנסה להסיר ממנה את המילה "כמו" כי בתורת הספרות קיים משהו שנקרא מטאפורה ומשהו אחר שקרוי SIMILIE ומכל מקם - את המילה כמו הייתי מנסה להסיר. [ליצירה]
- [ליצירה] בדיוק. וגם ה"טיפות" יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה אמילי. לי משום מה הדברים האלה לא נראים לי כמו שירה. אולי כי אני מהדור הישן וחנכו אותנו על דברים אחרים. אתרים כמו כאן יש בהם תמורה רבה כי הם מביאים תגובות. להבדיל מאנשים שספרית הפועלים או כיו"ב מוציאים להם ספרי שירה אבל אין להם תגובות מלבד ביחצנות טלוויזיונית או מאמרי עיתונים. הפרפרים הללו מגיעים מדי שנה. כמדומני יש לי עוד יצירה על פרפר אחד שאכלו אותו הנמלים לבסוף (לאחר שפרחה נשמתו בת שלושת הימים כמובן ..... [ליצירה]
- [ליצירה] וגם קטע של תובנה חדשה הרווחתי מקטע אנושי זה. אמת שאנו משוחחים לעתים עם המתדלקים והם בתקן דומה לשל הספר (במספרה) ששומע את כל הרכילויות ומצבי הרוח. נקודת המפנה מהקדורנות אל האור בקטע כה צנועה ויפה, כשהמספרת מסוגלת להביט כלפי חוץ ומבחינה בשמו של המתדלק, יעקב, הופך למשהו אישי, וכל העולם נעשה יפה יותר כאילו כעת העולם מכיר אותנו ולא יפגע בנו [ליצירה]
תגובות