צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
בעיניי זה סיפור מזעזע. כולל הנידוי: "נדוהו, מת בנדויו, וסקלו בית דין את ארונו." הסקילה של הארון באבנים. אני לאאגיד מה אני חושבת, לא על אז וגם לא על יהודים מסוימים היום. ואלה העובדים את האל הטוב, מלך העולם, אבינו שבשמיים, ארך אפיים ורב חסד ? טוב לי שאני מאמינה כמו תינוקת ושלא חונכתי בידי דתיים.
[ליצירה]
מסכימה באלף אחוזים עם ידידה.לגבי השם.
ועוד דבר אומר לך
גם כשאין את השלמות הזו הניוחדת עדיין אפשר לחיות חיים יפים ומלאים ונפלאים. ורק שיהיו לך חברים טובים שמקיפים.
[ליצירה]
אביבסתיו
משורר היסטוריה אתה.
בקשה לי אליך אם יסתדר לך.
ספרו לי שיש בית כנסת בשם בית כנסת אברהמוף והוא נמצא בשכונת הבוכרים.
מעניין אותי אם יש שם לוח ואם שם סבי, שהיה קרוי יעקב אברהמוף (ואשתו שרה לבית דוד) מצוי שם. לא ידעתי שיש אברהמופים בארץ עד כדי כך שקרוי בית כנסת על שמם. ספרו לי שראו את בית הכנסת הנ"ל באינטרנט.
זה לא דחוף, וזה מעניין. מדהים איך ההיסטוריה של משפחה נשארת במחזור התפילות, שם רשומים תאריכים ושמות, ולפעמים על לוחות בבתי כנסת, וגם להבדיל, בבתי קברות.
בכלל, בתי כנסת, לאדם שאינו משתמש בהם כמוני, לא אומרם הרבה. נהגתי לקרוא ספרים מתורגמים וגם רואה טלוויזיה ונדמה לי שראיתי יותר על רוח האדם, מצוקותיו ופניותיו אל אלקים דרך כנסיות של נוצרים, שאני מניחה שאדם בא לשם, יושב על כיסא ומתפלל ללא משהו מובנה כמו ביהדות. אין לי מושג אם יהודים מתפללים באופן פרטי ואישי בבית כנסת. הם עושים זאת על קברות צדיקים ובכותל המערבי בתעשיות פרטיות ואישיות.
טוב
באמת הגזמתי והשתפכתי
פעם ניפגש
ליאורה
[ליצירה]
ביתיה, תודה לך. הסוגריים הרבועים הם מעין ניסוי כזה. לא ראיתי סוגריים רבועים בשום יצירה. הבית האחרון הוא אכן מעין התרחקות. לא יודעת מדוע זה קורה לי כך. גם ביצירה שלפני זו, שנקראת "בתל אביב העצים כמשים לאטם בקיץ" קרה לי דבר כזה בבית האחרון. שמחה שנהנית.
[ליצירה]
כן.תודה.אכן תחילה סיווגתי כ"שירה" ואחר כך העברתי ל"שיר ילדים".
יש לי באמת סוס כזה שמצא חן בעיני וקניתי בשוק הפשפשים וכולי. ולקראת ראש השנה כשניקיתי נגבתי ממנו את האבק וצחצחתי. זה משהו בערך בגודל של 30 על 20 ס"מ אך נראה חי לחלוטין. ושבה את לבי.
אני מניחה שבעולמנו הפנימי יציר כזה יכול לסמל דברים רבים מאוד מהחומרים של האישיות או של תת ההכרה שלנו, וזה גם מעין סמל של תת ההכרה הקולקטיבית כי הוא קורא לאנשים רבים ולא רק לי.
אני רציתי לתאר אותו ביופיו ובעוצמתו וגם עם התוספות שאני כאדם מוסיפה עליו כאן בעולם המלכות. ונראה לי שגם ילדים יכולים לקרוא אותו כי אין שם דברים שבטעם רע.
תגובות