צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
זה מנחם דוידי טיפוסי.
מנחם. אתה מתבקש להצמיד את כל השורות לשורה אחת ואחר כך להפריד אותן על ידי שיפט אנטר ואז לא יהיו לך רווחים שכאלה.
מנחם, אני חיפשתי את הטופס שלך בגוגל (17386/4 א) ולא מצאתי אותו. גוגל הביא לי רק את היצירה שלך מחדש כמו במעגל חוזר.
מנחם - אף פעם לא הבנתי על מה בדיוק אתה חושב. אבל זו יצירה מקסימה.
[ליצירה]
מרתק
נכנסתי ביום חום מעיק ואמרתי לעצמי - אעבור כאן על כל היצירות.
מצאתי מעין עבודה סמינריונית - וגם כתוב שמדובר בפרק שלישי.
שני דברים לי: כשלמדתי באוניברסיטה אמר לנו פעם אחד המורים שלא ניתן להגדיר את ההבדל בין השירה לפרוזה. כיצד נקבע מהו שירה ומהו פרוזה ? אתן לכם דוגמה העולה בדעתי (אם כי מהשפה האנגלית). כשקוראים את הספר אנקת גבהים של אמילי ברונטה, יש בספר קטעי פרוזה שהם שירה. מה הופך אותם לכאלה (לפי דעתי )? לא אדע את ההגדרה. וסרקתי בעיני לאורך המאמר אולי יתפנה חגי קמרט לסוגיה זו. והוא אמנם נגע בה - ובאמת באופן לא מדעי אלא מטאפיסי - רוחני. ומה אמר ?
"כתיבה טכנית מול כתיבה מתוך השראה מובן שגם הכתיבה הטכנית יכולה להוליד שיר טוב ויותר ממנו, אך קל יהיה לו למבקר המיומן להבחין שחסרה בו בשיר אותה נשמה יתירה אותו משהו מיוחד שאנו קוראים לו השראה, ותוצאתו לדעתי היא נפש השיר או נשמת השיר."
ובכן השיר מתבדל מהפרוזה בנשמתו. נשמה זה לא דבר שאפשר לייצר במבחנה או להציג במעבדה בניסוי מדעי שכל אחד יכול לחזור עליו בפני קהל. (לכן אמרתי שתשובתו מעין מטאפיסית).
ואולם שימח את לבי ברעיון (שמקורו בבו) כשכתב:
"עדיף שהיצירה שהיא חלק מנשמתו של היוצר תתקיים בעולם מאשר תחדל מהיות. שאם תגרום הנאה ולו רק למעט אנשים הרי שעשתה את שיוצרה ייעד לה. "
אני נזכרת כעת בסבתי יוהנה האריס ברנדס, שאהבה לכתוב, וכנראה אף אחד לא התייחס לכך אז. ולא הייתה אז מרשתת. וכתבה את קורות חייה בכפר באובראולה, ואחר כך כתבה את "בין שתי מלחמות עולם" (בגרמנית) ותיאור עלית הנאצים וכיצד נמלטה מגרמניה. וכל זאת במאות דפים מודפסים על מכונת כתיבה. מחציתם באינסטיטוט להיסטוריה של המדינה בפרנקפורט, ומחציתם במכון ליאו בק. ובאמת נשמתה שרדה שם. ואני - שזכיתי לראות אותה רק פעם אחת בחיי, ולא הכרתי אותה משפחה היטב, מודה על מזלי כל יום על עליית האינטרנט ועל מזלי שהביא לי את "נשמתה" אף כי בגיל מבוגר.
(את סיפורה שתורגם בעבורי לאנגלית הכנסתי באתר ליטרטורה כי כאן זה לא יעלה באתר).
ולסיום - פעם אכן "גידולי נשמותיהם" של האנשים נותרו במגרות. ולפני כן מעטים מאוד ידעו לכתוב. והיו הדברים הולכים לאיבוד וכתובים אולי רק בעולמות הרוחניים (איזה כיף לכתוב כאן באתר הצורה במילים האלה באופן טבעי). והיום יש לנו אתרים וכל אחד יכול להתבטא. וזה נפלא.
ואת הכותב חיפשתי בגוגל ומצאתי שהוא משורר וכותב מסות בתחום הביקורת הספרותית.
האתר שלנו הוא טוב ואין בו שטויות ואני מרוצה.
[ליצירה]
הדס - הכתם הצהוב סימן במקור את המילה "הגנת" אשר רב המילים הביא בשתי צורות ואני לא הבנתי למה הכוונה במילה השניה עד שלבסוף אבן שושן הסביר שזו אותה מילה אלא שמנקדים בשתי דרכים. וכעת לאחר שהיצירה מופיעה ללא תקלות אני לא מתכוננת להיכנס ולערוך פעם נוספת רק כדי להסיר את הכתם הצהוב. שיישאר שם.
[ליצירה]
המערה הזו - אפלטון אמר באלגוריה של משל המערה שנחנו מוּדָרִים מהמציאות בכפל מוּדָרוּת (לא יודעת אם הני דוברת עברית נורמלית כאן). מעניין מה חשב לעצמו המשורר כאן כאשר התבונן בבואתו בראי בעודו כותב את שיריו... האם הוסיף עוד מסך להרהוריו או שניסה להסיר מסך ...
[ליצירה]
נוגע ללב. טיפה ארוך מדי, כי הרגש חזק ואולי התקשת להציג אותו בפחות מילים. והפיתרון הרי מצוי בשיר עצמו, במילים:
"לגלות מחדש
את כול מה שלא היה לי אף פעם"
איך אפשר לגלות משהו שלא היה קיים מעולם ?
מבדידות
תגובות