בלית ברירה
גזת את עדרו של האיל הנעקד
ושחקת בחיי שרה
עם כדורי הצמר.
אנשי הצפון
משרתים את אותו האלוהים –
גם הם
מצחקים בחיים.
----------------------------------------------
י"ד במנחם אב התשס"ו
ישי שור
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] שלום ישי! אתמול בחרתי לזלזל באנטילגנציה שלי...אך הבוקר קראתי שוב את הקטע..וטעיתי.אני חושבת שהכתיבה שלך היא ב"קודים".יש לך נטיה לכתוב בצמצום אך כל מילה אומרת הרבה,ומשמעותית להבנת השיר.ברור לי שכל זה בא מתוך הכישרון היוצא דופן שלך.אבל.... הפעם אני חושבת שהצמצום לא נכון כי לא "תרמת" לנו מספיק מידע להבנת הרעיון שלך... השיר מובן באופן כללי והוא כתוב יפה ונכון מבחינה מקצועית..ההקבלה בין שני הקטעים ' היא יפה ואפשר לזהות אותה מתוך השורות אך עדין ישנה בעיה בהבנת הרעיון. יכול להיות שזו אני שלא הבנתי את השיר ואני מציעה שנמתין ונראה מה יהיו התגובות לשיר... אני נזכרת בשירך "חרוזים" שגם בו היה פתאום צמד מילים ש"תקע" כי צריך היה את הניתוח שלך בשביל להבין...("שידולי הניילון" כמדומני) כדורי צמר? אין בעיה בהשוואות ודימויים אבל אפילו היוצרים המוכשרים ביותר הסבירו את עצמם בתוך השיר ולא זרקו את הדימוי לאויר ואמרו לנו "תתמודדו". לדוגמא:בשירה של רחל המשוררת היא כותבת "ידיך רכות כחיק אדמת מכורה"-הדימוי מובן ויפה אבל היא מיד מפתחת אותו ומסבירה מה ההקבלה "כמוה טובה נגיעתן,משכיחה ומרגעת.להלפת בהן ולדעת:פה לא אירא!"-נכון שזה הכפיל את העומק והיופי של ההשוואה אחרי שקראת גם את ההמשך? נדמה לי שגם הדוגמא בשיר השירים תהיה נכונה "שיניך כעדר הקצובות שעלו מין הרחצה"-לא מספיק!הוא מסביר למה:"שכולם מתאימות ושכולה אין בהם" וההסבר מיותר.... וואו....זה היה ארוך.. [ליצירה]
- [ליצירה] שלום ישי! אתמול בחרתי לזלזל באנטילגנציה שלי...אך הבוקר קראתי שוב את הקטע..וטעיתי.אני חושבת שהכתיבה שלך היא ב"קודים".יש לך נטיה לכתוב בצמצום אך כל מילה אומרת הרבה,ומשמעותית להבנת השיר.ברור לי שכל זה בא מתוך הכישרון היוצא דופן שלך.אבל.... הפעם אני חושבת שהצמצום לא נכון כי לא "תרמת" לנו מספיק מידע להבנת הרעיון שלך... השיר מובן באופן כללי והוא כתוב יפה ונכון מבחינה מקצועית..ההקבלה בין שני הקטעים ' היא יפה ואפשר לזהות אותה מתוך השורות אך עדין ישנה בעיה בהבנת הרעיון. יכול להיות שזו אני שלא הבנתי את השיר ואני מציעה שנמתין ונראה מה יהיו התגובות לשיר... אני נזכרת בשירך "חרוזים" שגם בו היה פתאום צמד מילים ש"תקע" כי צריך היה את הניתוח שלך בשביל להבין...("שידולי הניילון" כמדומני) כדורי צמר? אין בעיה בהשוואות ודימויים אבל אפילו היוצרים המוכשרים ביותר הסבירו את עצמם בתוך השיר ולא זרקו את הדימוי לאויר ואמרו לנו "תתמודדו". לדוגמא:בשירה של רחל המשוררת היא כותבת "ידיך רכות כחיק אדמת מכורה"-הדימוי מובן ויפה אבל היא מיד מפתחת אותו ומסבירה מה ההקבלה "כמוה טובה נגיעתן,משכיחה ומרגעת.להלפת בהן ולדעת:פה לא אירא!"-נכון שזה הכפיל את העומק והיופי של ההשוואה אחרי שקראת גם את ההמשך? נדמה לי שגם הדוגמא בשיר השירים תהיה נכונה "שיניך כעדר הקצובות שעלו מין הרחצה"-לא מספיק!הוא מסביר למה:"שכולם מתאימות ושכולה אין בהם" וההסבר מיותר.... וואו....זה היה ארוך.. [ליצירה]
- [ליצירה] מזה השטויות האלה?למה זה נשלח פעמיים? [ליצירה]
- [ליצירה] באגים של המערכת. לא אישי נגדך דווקא. [ליצירה]
- [ליצירה] הדס-אני סתם מדמיינת,או שבזמן האחרון את מגיבה בתוך שיר ואפילו לא מתיחסת לשיר עצמו..?! העם מחכה למוצא פיך! [ליצירה]
- [ליצירה] אני אלימה, אז הפסקתי. [ליצירה]
- [ליצירה] שונאת את המילה הזאת. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה תודה על ההקדשה ליום הולדת שלי, מיימון (אל תשכח לפעמים להיזכר בי ולתהות למה נוצרנו) [ליצירה]
- [ליצירה] איי, איזה שיר. מדהים! הכתיבה, השפה, מילא. מצוייות כתמיד. אך משפט הסיום... איזה יופי! תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] הממ. האם זה יעליב אותך אם אגיד שזה מקסים? לדעתי את אמורה לקבל יותר שבחים... זה מ-ה-מ-ם. ונוגע. תודה לך על עוד יצירה נפלאה! [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים. חיכיון שאין כמותו. אהבתי את "אני יושב כמו אחרי מסיבת יומולדת/ ומתיר את הקשרים שלה". הלוואי והייתי יכול למסור לך את שי האהבה. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] זאבים זה גם טוב, רק שתדע... נחמד ביותר. שיר פתיחה. כתוב מעולה! תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] אני רואה שליטה גדולה של אנשי פנטסיה באתר... (כן כן, אינדיאנית...) יצירה חביבה ביותר! גם אני חווה את הסבל הנסבל שלך. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] אני עם חיים. חביב ביותר! תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] אילו ביטויים! מדהים... גם אני נפעמתי. יש משהו בכך ששיבוצים (אזכורים) רבים מדי אינם מוסיפים לחן היצירה, אך אין בכך להתגבר על היופי שיצרת כאן. בית ד' הוא הפסגה, לדעתי. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! אני מרשה לעצמי לנתח: השיר מתבסס כמטאפורה על הסיפור המיתולוגי הידוע של פרספונה, שנלקחה ע"י האדס אל השאול ולמרות שהוחזרה לאמהּ - דמטר, אלת האדמה, התבואה והפריון - חוזרת אליו מדי שנה בגלל גרעיני הרימון שזרע בתוכה כדי שתמלא געגועים אליו. בחודשים שחוזרת פרספונה למעמקי האדמה דמטר משביתה את היבול ומקפיאה את האדמה. כך נוצרו החורף והסתיו. השיר מתרחש בתקופת האביב / קיץ, כאשר דמטר שמחה ונותנת את ברכתה לאדמה. הרקע בשיר גם הוא אביבי בהתאם לזמן - סביונים (המקושרים תמיד לשמחת האלה היוונית), ורוח. המטרה ה"סמויה" בשיר היא לביקור בארצות הגולה שבהן הוצאו להורג ששה מליון יהודים ע"י הנאצים. כאן בא גם ניגוד מסויים: סמל הגויים החיצוני והיפה כנגד מסורת האבות הנוקשה וחסרת הסוף, שתתואר בהמשך השיר. הכותבת מתקשה להבין את אלוקיו של הדורות הקודמים לה, ומדוע עשה מעשים כגון השואה. הזקנה של דמטר מוזכרת בבית הראשון כדי להזכיר את פגעי העבר. דמטר מכירה את תחושת העזיבה - של בתהּ - לארץ השאול, למוות. ביד חזקה - בכוח, בעוצמה, כנגד רצונה. יש כאן גם הרמז ליציאת מצרים, "ביד חזקה ובזרוע נטויה", לסמל שוב את הריחוק שבין שני המסורות - עם ישראל ומצרים (גם הם עובדי אלילים), ואת העזיבה. המסע המוכר של נערים אל מחנות ההשמדה מתואר בחלק השני של הבית הראשון. הכותבת יוצאת כדי לראות את המקום בו נספו הוריו של סבהּ. לא רק זה, אלא גם כדי לנסות למצוא את הממשות בקיום אלוקיו של סבהּ. 67 השנים הם השנים מאז המלחמה ועד היום. הסב נותר, הוריו נספו והכותבת נותרה "מפוזרת" בדעתה ובהבנתה. בבית השני הכותבת מודה בקיומו של אלוקי היהודים כנגד "דמטר" מכיוון שכל הדורות שלפניה האמינו בו, אף שעברו דברים קשים ממנה והכירו את אלוקי הגויים ואת יופיים.. בסוף הבית יש הרמז למשה והסנה, להתגלות האלוקית. הכותבת מראה שהקב"ה התגלה אליה בדרך כלשהי, והיא נשבתה בלהבתו, בנשמתה. יש גם קישור לאש המשרפות. אולי זה היה הסימן. בבית השלישי הכותבת ממשיכה למרות התמסרותה לאלוקים של אבותיה להמשך ליופי של אלוקי הגויים, לתרבותם, ומסמלת זאת בכתיבה סתמית, מתוך הרגל אולי, של החודש הלועזי / אזרחי בראש יצירתה. יש כאן הרגשה שהכותבת ויתרה גם על המנהג הנפוץ להזכיר את שם ה' בראש הדף. ------------------------------------------------------------- איי... ממש אהבתי. שלוש הערות: לא הסתדרה לי החלוקה של המשפט שעשית בסוף הבית הראשון: כמו אפר הוריו בביצות ופיזר --- אותי עמוק מדי. נראה לי שעדיף להוריד את ה"ופיזר" שורה אחת מטה. זה מקשה מאוד על הקריאה. המילה בסוף הבית השני היא, ואֻכּל, כמו "והסנה איננו אכל", כן? ומהו בדיוק הצירוף "נשוכת פרפרים"? אני תמיד מתפעל מרמת הקישור שלך למיתולוגיות ולשאר אגדות ולכמות הידע שלך בנושאים. הרעיונות שלך מוצלחים בצורה מטריפה... כשכתבת "מאי" זה גם הזכיר לי את מאי מהמומינים. חשבתי אולי להכניס את זה לניתוח, אבל זה קצת מצחיק. גם היא ילדה אביבית ופורחת כזו. תורמת לאווירה האביבית שצבעת בשיר, בכל אופן. אימנת אותי קצת בספרות, תודה, ותודה על יצירה מדהימה! נהניתי! [ליצירה]
- [ליצירה] הו. כתיבה כזו נאה לנערות צעירות לא ראיתי הרבה זמן... כנראה שמערכת החינוך לא נכשלה בסופו של דבר. *השפה פה מצויינת... ברמה הרבה יותר גבוהה ממה שאמור להיות בגילך. מוכשרת! * את לא דובקת בחרוזים יותר מדי, וזה יפה מאוד. כשאני התחלתי לכתוב חרוזים היו חלק ניכר מהכתיבה. לא כך אצלך. השיר מתקדם נהדר! (החרוזים גם ממש חרוזים, עד הסוף!) * דעתי על הסיום הייתה חלוקה, ואפרט למה. ראשית, הסוף אמור להוות חלק חזק בשיר. לתת מכה כזאת של "וואלה!". פה יש רק המשך לא גמור של השיר (המתבטא בשלושת הנקודות). נכון, הוא יפה, אבל הוא לא הסביר לי דבר או הדהים אותי השלים תהליך מסויים שהתרחש בשיר. זה, או שפשוט לא הבנתי את השיר עד תומו. אבל... הסיום כן מספק במידה מסויימת. כשכותבים על דבר רגשי כ"כ, אין צורך לסגור מעגל. אפשר להמשיך הלאה והלאה... דימיון. לכן לא אדבוק בכך. * הרגש פה עצום והתיאורים מצויינים. עבודה מקסימה! הכל יפה, בכלליות, ואינך חייבת להקשיב לביקורתיות הנבזית שלי. המשיכי לכתוב, את מוכשרת! תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] רגש לא מתמוסס וכלה, הוא נרדם. העירי אותו, את תהי זקוקה לו בעתיד הקרוב. אמיתי ומוכר. אגב, צ"ל בשורה 8 "הן" ולא "הם". את תחזרי לעצמך, אל דאגה. רק הרבה, הרבה שמחה! תודה. [ליצירה]
תגובות