בס"ד
אי שם בינות לצללים
נחבאים להם אל הכלים
חוסים בנדר שתיקתם
מבצעים במסירות משימתם
יש וישובו אל ביתם
ירוו נחת מילדם
ממלאים מצברי אהבתם
וחיש שבים אל סכנתם
טענה לא תעלה בפיהם
אך תפילה ימלמלו שפתותיהם
עת נפרדות דרכיהם
בקרב זר ואויב מהלכים
ואת נפשם בכפם מניחים
למען אחים חייהם מקריבים
נטול תהילה הוא המוות
בקרב אויב לא נודע
ללא שם ללא קבורה
ללא איזכור למעשה גבורה
כי לא בכבוד חשקה נפשם
ולא בתהילה שמו מאווים
כי בדרך לא נודעת פסעו
עת על עמם להגן נשבעו
מגן ולא יראה
-
"אין לך אדם שאין לו שעה"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נכון אבל הוא הוסר בטעות וכעת הכל שב על מקומו בשלום.. [ליצירה]
- [ליצירה] הזוי משהו.. וחוצמזה לא יודע מה איתכם אבל אם אני הייתי נתקל בסיטואציה הייתי פשוט מרים אותו.. בטח שלא הייתי מביים משהו כזה. יש גבול למה שאפשר לעשות "בשם האומנות".. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא מגיב בד"כ אבל ברשותך אחרוג הפעם.. חזק ו... מזכיר לי מישהי. מזכיר עד כאב.. [ליצירה]
- [ליצירה] אופס.. משום מה זה הגיע לכאן.. שייך ל"טוהר הנשק".. [ליצירה]
- [ליצירה] רן* חלילה. איני מתיחס בהתנשאות כלל. האמת שלצערי אני בהחלט מודע לצורך החשוב הזה ובי בהחלט ניתן לחשוד במיליטנטיות יתר.. בשילוב שכלי כמובן.. לכן בא ההמשך: האוחז בנשק חייב להיות מודע לעוצמה הנתונה בידו ולהשתמש בה בתבונה. כאן נכנס הטוהר. ערך עליון אם תרצה. הפעלת שיקול דעת והבנה והפרדה ברורה בין הצורך והכורך לבין גחמה.. [ליצירה]
- [ליצירה] *** ועל כך כבר אמר אחד-אדמונד מוריס-"ההיסטוריה מעריצה את הכחמים אבל מרוממת את האמיצים.." [ליצירה]
- [ליצירה] רן* נשק הוא כלי משחית. למצוות שחיטה כידוע לך יש הרבה סייגים. גם להריגת אדם? נכון שהרמב"ם אומר - בשעת מלחמה,טוב שבגויים הרוג- אבל זה רק מכורח. זו אינה טהרה. עובדה גם ש"כהן שהרג את הנפש אינו רשאי לשאת את ידיו.." אז היכן היא הטהרה שבהריגה אותה ציינת? [ליצירה]
- [ליצירה] רוצה להגיב אבל מסתבך כי יוצא לי פוליטי ולא רוצה להיכנס לזה.. אז טכנית.. אם מדובר על גוש קטיף נראה לי שמזרח הוא לא הכיוון הנכון לתפילה.. אם כבר צפון או צפון מזרח.. [ליצירה]
- [ליצירה] ***** מדהים! זה נראה כמו הרי הגליל מירון או צפת לא? [ליצירה]
- [ליצירה] כחמים=חכמים.. [ליצירה]
תגובות