כשאני לבד, יש לי שקט
כשאני לבד, שקט לי מדי
כשאני לבד, אני שרה
כשאני לבד, איש לא ישמע
לפעמים לא יודעת אם כך זה אמור להיות
סוגרת את הדלת והכל נשכח
לוקחת אוויר וכמעט מוכנה
ליפול שוב באותה חכה
[ליצירה]
..
טוב,הרבה זמן כבר לא ביקרתי פה,ואפילו לא שמתי לב שהעלו לבסוף את השיר. אז למתעניינים:את המילים כתב אח שלי כדי לקבל ציון משופר בשיעורי ספרות,אני ראיתי כי טוב והחלטתי לעשות עם זה משהו,אמנם זה מאוד ראשוני רק אני והגיטרה,אבל המילים פשוט דרשו שישירו אותם...כן,הקול השני גם שלי והגיטרה לא הכי מכוונת ,אבל אני מקווה שנהנתם... : )
[ליצירה]
זאת לא בדיוק הבעיה.
את הכביסה המלוכלכת כדאי ורצוי לכבס בפנים,הבעיה היא לתלות אותה בחוץ שכולם יראו את הכתמים.
נראה לי שהגענו לשלב הזה והיום כבר פחות מפחדים להודות שאנחנו רחוקים מלהיות מושלמים.
[ליצירה]
ענק!!!
בתור אוהבת ספרות אך שונאת ניתוחים ספרותיים,הצלחת לבטא את החירבוש העמוק המתבטא בשעורי ספרות.
תמיד הורג אותי איך מורים יכולים למצוא משמעויות שבכלל לא היו שם ולהפוך שיר תמים ליצירה בעלת 300 מימדים שונים.
מצחיק....
:-)
[ליצירה]
[ליצירה]
שאלה קטנה...
מסקנה שגם אני הגעתי אליה...
אבל מה שמטריד אותי היא הסיבה:האם היית נמצאת באותו המקום כי את רוצה,או בגלל שכל מקום אחר הוא לא נודע???
[ליצירה]
כוונת המשורר???
לצלם שקיעה בשחור לבן-זאת אומרת שאתה מפספס את כל היופי והצבעים והגוונים של השקיעה ומצליח לתפוס רק תמונה כללית,כך כל שיר על שמחה יפספס את ההרגשה שאי אפשר ממש לתאר אותה במלואה.
לזה התכוונת?
אמנם עוד לא נתקלתי בכזה דבר-אבל אני מאמינה שיש שירים שהצליחו לתאר את היקף השמחה...מאוד מקווה
[ליצירה]
לנשמת:אני לא יודעת מה עשו לך שאיבדת אמון בחברים,
אני יוצאת מנקודת פתיחה שאנשים ואפילו חברים הכי טובים לא תמיד יודעים לנחש אותי ולכן בעייני הם יכולים לאכזב אותי למרות שמבחינתם הם לא יודעים איפה טעו.
ולכן כשאני צריכה משהו,אני צריכה להגיד.ולכן אני גם יודעת לקחת כל "אכזבה" במידה הנכונה,חוץ מזה שאין להם תמיד פתרונים להכל,אבל רק עצם העובדה שהם קיימים מהווה נחמה מסוימת.
למשתדלת לחייך:תשמרי על החיוך,אני לא בטוחה שגם החברות הכי טובות בעולם צריכות להיות הכי שקופות זו לזו,אבל כן קיימים בעולם חברים שבשבילם הכל שווה,ואת מה שבאמת קשה להגיד ומה שבאמת חשוב להגיד,את זה הם לא שומרים לעצמם.
תגובות