כשאני לבד, יש לי שקט
כשאני לבד, שקט לי מדי
כשאני לבד, אני שרה
כשאני לבד, איש לא ישמע
לפעמים לא יודעת אם כך זה אמור להיות
סוגרת את הדלת והכל נשכח
לוקחת אוויר וכמעט מוכנה
ליפול שוב באותה חכה
[ליצירה]
אבל למה בעצב שה כן כך?
למה קיימים כל כך הרבה שירים עצובים שכן מצליחים לדקור בלב ולהעביר את התחושה כל כך טוב?
למה זה לא אותו הדבר עם תחושת השמחה והאושר?
אולי יותר כל להזדהות עם הכאב,וזה רגש יותר מכר ושכיח?
[ליצירה]
יש כאן כל כך הרבה משפטים יפים ואמיתיים.
בשתיקה הפרשנות נתונה בידינו,כשמילים תמיד מובילות אותנו לכיון מסוים.
אז הרבה יותר קל לתרגם לעצמנו מחשבות של שתיקה.
כך גם אף אחד לא הורס אותם.
בתור אחת שמאוד אוהבת שקט,הגדרת לי טוב את הסיבה.
תודה
[ליצירה]
לקח לי זמן
אחרי שקראתי שוב את הכותרת השיר קיבל משמעות אחרת לגמרי,אבל בכל הקשר שקוראים אותו,הוא מעביר צמרמורת.
בנפל אויבך אל תשמח,כל שכן בנפול ידידיך...
ונראה לכם שעכשיו יש נקודות הזדהות או שהזמן שעבר משכיח עד כמה זה יכול להתדרדר?
[ליצירה]
[ליצירה]
לא אדע לעולם-כי שאלתי וקיבלתי תשובה
והאם עדיף לא לדעת לעולם,או לדעת ולאבד
זו שאלה קשה.
יותר קל לא לדעת מה הפסדת...
תגובות