לא יודעת לאן זה נעלם
כל השכנוע העצמי והאמונה,
האמונה העיוורת שהכל תמיד לטובה
ונקודת המבט של הילדה התמימה.
לא יכולה לשים את האצבע
על הרגע המדויק, הרגע שבו הכל אבד
לא מאמינה יותר בסופים טובים
רק ברגעים מאושרים בין הסוף וההתחלה.
כבר לא תמימה כמו ילדה