כמעט והסתיים לו החורף. כמעט והחל האביב. ולא נותר לי על מה לשיר. אז יצאתי רק אני והגיטרה. לראות עולם לחפש על מה לשיר. מרחוק עיני רואות צבע כחול. המתרסק אל צבע החום. הבנתי שזה החוף והים. וכבר הרבה שירים הושרו על הים מהר הבטתי אל מעלה. והנה השמיים הכחולים. אבל איזה עצב אי אפשר לשיר. כי בסוף היום הם משחירים. והנה מולי איש אישה עם כלב. היה לי כבר פזמון קליט. אך אמרתי למשמעות אין תוכן. אז עדיף ששיר כזה אשמור בצד. התבוננתי על העץ וראיתי. ציפור מצייצת שרה שיר ישן. והנה התחלתי לזמזם איתה. אך חיש מהר עפה אל על. עננים כיסו את השמיים. הגשם ניתך כל כך חזק. הריצפה רק נותרה רטובה. אך מהענן אין זכר ואין סימן. מררתי בבכי והלכתי.. אין לי על מה לשיר. ולפתע התבוננתי וחשבתי. איזה יפה הוא עולמי.