בזמנים שאני רוצה ליהיות בעבר, אני שומעת שיר שמזכיר את שעבר. כל שניה בהווה שעכשיו, אני משווה לשהיה. ומשתוקקת לאותה התחושה לאותה התפעלות פשוטה, ליכולת לשמוח בלי חשש, ובלי צל של אופל לשכוח את שהיה? זו עצת אחיתופל. אם לא עברתי מה שקרה, ואם אעיז לשכוח את שהיה, לא אוכל אז לומר שהנני אותו הדבר. לא אוכל אז ליהיות כעת מי שאני באמת. לכן על מה שעבר לא אוותר, כי אינני רוצה ליהיות אדם אחר. רק אני כפי שהייתי, וכפי שנגזר עלי ליהיות, זו הדרך בה בחרתי לחיות. ואת רגש ההתגעגעות לעבר כביתי מהר לפני שהזכירה תגרום לי להרהר בדברים שמזמן רציתי לשכוח בדברים שלא נותנים לי מנוח ואין לי כוח אז עכשיו אסיים.
תגובות