[ליצירה]
צללית!
הקטע פשוט מדהים!
כל כך אמיתי, כל כך נוגע...
זו הבעיה שלנו, "עם קשה עורף", אנחנו מעדיפים להעריך מה שיש לנו רק כשזה קשור בכאב....
ולכן גם לאורך כל ההסטוריה, על מנת להבנות, היה עלינו לכאוב כל כך....
מי יתן, ונדע להבנות גם מתוך שמחה, ולא נדע עוד צער....
תמשיכי לכתוב!
את כותבת מעולה!!!!
[ליצירה]
מרץ 04!
ואתה מרשה לעצמך לאמר "עד מתי?"
הזהר לך עמית,
עד מתי= קדרורים בכמויות, פק"לים על הגב, ושירים מלא הגרון.
כולה שנתיים ואז תוכל לאמר עד מתי, בינתיים אני ממליצה על "כמה עוד"....
אחי, בהצלחה!
[ליצירה]
"ומי כעמך ישראל"?
אין עוד עם בעולם, שיוכל לצמוח מחורבן שכזה,
והתחיל ולגאול את עצמו משברי ההריסות,
ובלהט אמוני שכזה עוד לרקוד בדביקות עילאית...
"ברוך שבראנו לכבודו"
שיר מדהים, מצמרר ומעביר תחושת עצב, אבל עצב של עוצמה!!!
יישר כוח עצום!!!!
[ליצירה]
חבר'ה!
אל תדאגו, אני לא אומרת ששכחנו לבלתי זכור....
אני רק אומרת שהפננו את תשומת הלב שלנו למקומות היותר אפלים, ואין לנו כל כך ברירה,
הבחירה שעלינו לבחור היא לזכור מה באמת הופך אונו למאושרים, ולזכור מהם הדברים הקטנים אומנם, אך החשובים ביותר!!!!!
תודה בכל אופן..... ולמרות השכחה, יש לשמור על התקווה, האושר, השמחה!
תגובות