לעת עתה
אבל רק לעכשיו
החלטתי לנוח.
אני מסדר את הכסא
יפה יפה
שחור על ירוק כהה
ומניח רגל
ועוד רגל.
בידי האחת
כוס
בידי האחרת
חולצה
רקומה
קרועה.
זו אתנחתת ביניים
לשעת צהריים זו
עוד מעט
ימשכו הקרבות.
[ליצירה]
..
תוהה לעצמי על מה זה נכתב?
לפי לפחות, זה הזכיר פינוי,
רק ששם לא יכולת לבחור באתנחתא, היא נכפתה עליך, ויעידו הכתמים הכחולים, והחולצות הקרועות...
[ליצירה]
יש ויש. אני מכיר אנשים שכותבים כל כך הרבה וכל יצירה שלהם היא פנינה. אני מדבר על כתיבה ברמה גבוהה שמתפרסמת בעיתונים מובחרים וכאלה שלא "מספיקים" להגיע לשם.
אני מסכים ששיר, טוב לו שיתבשל, אך לא כולם. יש כאלה ששירם מושלם עם סיום כתיבתם וכל נגיעה- מיותרת. אין לאלץ "להבשיל" יצירות. אין זו חובה.
מכיון שהדברים נאמרים בדף היצירה שלי, אוסיף ואומר שלא יודע לאן לקחת את הדברים שנאמרו כאן, כלומר, האם ניסיתם לומר שאני מפרסם יותר מידי ולכן, ע"פ התיאוריה שלכם, כך הם גם נראים, או משהו אחר. אני כרגע בחרתי לא לקחת באופן אישי. אם תרצו שאקח- תגידו לי (לא אעלב).
יש אנשים שעולמם הפנימי כל כך עשיר שאין הם יכולים "להתאפק" ולשמור יצירות בפנים. להבדיל ממערכת העיכול, גם שם- אם מתאפקים- תהיה עצירות. יש לשחרר. ולשחרר נכון. (אין אני מעיד על עצמי ככזה).
אשמח להמשך...
תגובות