לעת עתה
אבל רק לעכשיו
החלטתי לנוח.
אני מסדר את הכסא
יפה יפה
שחור על ירוק כהה
ומניח רגל
ועוד רגל.
בידי האחת
כוס
בידי האחרת
חולצה
רקומה
קרועה.
זו אתנחתת ביניים
לשעת צהריים זו
עוד מעט
ימשכו הקרבות.
[ליצירה]
..
תוהה לעצמי על מה זה נכתב?
לפי לפחות, זה הזכיר פינוי,
רק ששם לא יכולת לבחור באתנחתא, היא נכפתה עליך, ויעידו הכתמים הכחולים, והחולצות הקרועות...
[ליצירה]
אני בעצמי אוהב שירים מהסוג הזה. אך
היית מחבר את שורה 4 לשלוש שלפניה ומוריד את המילה "את" בשורה 5. וכך היה יוצא:
עוֹבְרֵי אוֹרַח מָצְאוּ
אֶת מַה שֶׁלֹא אָבַד לִי
אֶת מַה שֶׁנִּתַּן
לִרְכּוֹשׁ בְּלִי מָמוֹן.
קוֹלוֹת חִזּוּר הַשַׁחְרוּרִים שֶׁבַּגַּן
מַרְאֶה הַנַּעֲרָה
הַחוֹלֶפֶת בָּרְחוֹב
וְנִיחוֹחַ עֵץ קִּינָמוֹן.
[ליצירה]
ואז. לקחתי האמת בידך והרחקנו לכרתים. שם מצאנו האחדאתהשני. ולא הבנת- איך זה שאפשר להיות עם 4רגליים ו4 ידיים ו2 עיניים ולב- אחד.
והסברתי
והסברתי
והס...
רק כשהנחתי שפה על שפה, עין על עין, רגליים על ידיים חזה על חזה,
הבנת.
תגובות