בלי לנפץ לך את היצירה אבל...
"גם עתה תחתינו העולם קו שבר-
אך תראי הביטי איך מעבר
לאותו הקו פרח לנו עכשיו
המכנה המשותף"
אילו שתי תיבות מתוך שירו של יהודה עמיחי "ראי אנחנו שניים מספרים"
[ליצירה]
אמ...
בלי לנפץ לך את היצירה אבל...
"גם עתה תחתינו העולם קו שבר-
אך תראי הביטי איך מעבר
לאותו הקו פרח לנו עכשיו
המכנה המשותף"
אילו שתי תיבות מתוך שירו של יהודה עמיחי "ראי אנחנו שניים מספרים"
[ליצירה]
לבת קול ברוח, תודה על המחמאה.
לאיה, כרגיל, את יורדת לסוף דעתי. אולי יש ניגודיות בעולם שמשתנה, אבל ממבט אישי שלי זו מקשה אחת של מסכת חיים, שבה חוויתי את ההשתנות של העולם, וכישות אחת שחוותה את רצף ההשתנות הזאת יש לי חיים מגוונים ומרתקים. אני רואה את הטוב שיש בכל צד של המסכת הזאת. מטבעי אני מנסה למצות את הטוב של כל שלב בשינוי הזה, ואינני גולש לנוסטלגיה וגעגועים לעבר, ולביקורת על ההווה. אין לי ספק שתפיסה זו היא סגולה לאריכות ימים במובן המנטלי. תודה מסר
[ליצירה]
הרבה שירי אהבה נכזבת קראתי באתר, אבל המכתב שלך מרשים בפשטות ובכנות שבו. אלא שהמכתב שלך הוא נקודתי ומתייחס לאהבה אחת שאבדה. כשאני קורא שירים/מכתבים כאלה אינני יכול שלא להתייחס אליהם באופן רחב אופקים יותר. צריך ללמוד לאהוב את האהבות, ללקט אותן גם אם הן התפזרו, כיוון ששיעור קומתנו נבנה מאהבות, וגם אלה שאבדו הם נידבך נוסף באישיותנו. קשה לראות זאת באהבה נכזבת ראשונה, אבל כאשר את משאירה את לבך פתוח לקבל אהבות חדשות, את מגלה, שאהבה חדשה אינה רומסת את מה שהפקת מהאהבה הקודמת. האיש הלך, אבל הניצוץ שהשאיר לך יכול להצית אהבות חדשות, ואולי דווקא האהבה שאיכזבה היא זאת שלימדה אותך לאהוב - להתאהב ובעיקר לאהוב את עצמך. סליחה על הנאום הארוך והפילוסופי לכאורה, אבל יש לי תיק מלא אהבות שלא מומשו ונשארו חלק ממני, מנשמתי האוהבת. מאחל לך הרבה אהבה, ומקווה שתרמתי משהו מחוכמת חיי.
[ליצירה]
אני יושב וקורא שוב ושוב, ואני בטוח שאקרא עוד לעצמי וגם לאחרים. אחדים יגידו שזה יהודה עמיחי, ואני אגיד להם: "לא ולא. זו הדס" (חבל שאינני יודע את שמך המלא.
"משאיות נוהמות מפזרות לי את הרגע"
דימוי מדהים שגדולים וטובים לא הצליחו להעלות על הכתב. ועדיין לא זכיתי לתאר לעצמי בצורה כל כך פיוטית את המציאות העגומה של חיינו כמו השורות הבאות:
"השקט, הנכון, המפוסל בזהירות
לחלקיקי שתיקות שכולן צעקה"
מדהים התאור הנוגה של ירושלים שגם הוא פאן אמיתי שלה
"ירושלים קברים סביב לה
שיכורה מאבק וממוות
וצחוק ילדות אקראי על הדשא"
בכל זאת חסר לי הסוף של השורות הריקות שאחרי ה-"אולי" וזאת מבלי להמעיט בערך הדברים שאמרתי למעלה.
[ליצירה]
כמה הערות:
1. הערה לשונית לשם השיר. המשמעות של המילה "כלום" היא "דבר מה" ולכן אין ביטוי בעברית "יש לי כלום", הדרך היחידה להשתמש במילה כלום היא הביטוי "אין לי כלום". ( יש מקרים שמשתמשים במילה כלום במקום "האם?" אבל זה איננו השימוש כאן).
2. לטעמי אין לדרג חכמה וטיפשות, משום שהן רב-משמעיות. לפעמים אתה מדרג אדם כטיפש ויש לו חכמת-חיים יותר מאלה שנחשבים לחכמים. מאידך פגשתי פרופסורים ש-"מדברים שטויות".
3. מחשבות אינן עוזבות. עצם האמירה הזאת היא תוצאה של מחשבה. אדם שנברא בצלם, אם לא הפך חלילה למחוסר הכרה, איננו חדל לחשוב (אפילו חלומות הן מחשבות").
4. אני מקוה שלא נפגעת מדבריי ותקבל אותם כנושא למחשבה. כל טוב מסר
[ליצירה]
השיר הזה הוא אחד השירים היותר יפים שקראתי באתר. אינני חושב שצריך להוסיף או לשנות. אף על פי כן יש משהו בהערה של יורם . אני חושב שלשבץ את המילים האחרונות בבית שתואם את המבנה של הבתים האחרים, לא היה מוריד מערכן ואולי אפילו מדגיש אותן. ככה הן נשמעות כשתי מילים שאת רוצה להגיד אותן, אבל הן לא חלק מהשיר. השיר נועד לתת פאן פיוטי לשתי המילים האלה וחבל להפריד אותן. כדאי לנסות רק כדי לראות איך זה, ושוב, מבלי לפגוע בשיר המקורי, שהוא מקסים .
תגובות