בלי לנפץ לך את היצירה אבל...
"גם עתה תחתינו העולם קו שבר-
אך תראי הביטי איך מעבר
לאותו הקו פרח לנו עכשיו
המכנה המשותף"
אילו שתי תיבות מתוך שירו של יהודה עמיחי "ראי אנחנו שניים מספרים"
[ליצירה]
אמ...
בלי לנפץ לך את היצירה אבל...
"גם עתה תחתינו העולם קו שבר-
אך תראי הביטי איך מעבר
לאותו הקו פרח לנו עכשיו
המכנה המשותף"
אילו שתי תיבות מתוך שירו של יהודה עמיחי "ראי אנחנו שניים מספרים"
[ליצירה]
יש לי דעה קצת שונה על חתולים. אמנם אינני מגדל חתולים, וגם לא מחבב אותם במיוחד, אבל, יש להם "תבונה" משלהם שאנו לא נבין ולא נוכל לשפוט. המושג "מטומטם" זו המצאה שלנו להגדיר את כל מי שאינו דומה לנו, וזה עושה אותנו אגו-צנטרים להחריד.
הידעת שיש בעלי חיים שרואים הילה סביב כל יצור חי, שבעזרתה הם צדים ושורדים? ומה הסגולות של חתול ? מי אנחנו שנדע.
אסיים בנימה של הומור: ברמת אביב יש המון חתולים. הם הקימו עמותה בשם: "תנו לאנשים לחיות" כי האנשים הם אלה הרי שמאכילים אותנו.
[ליצירה]
עדיין אני חולק עליך
אני מעיין באתר "צורה". רוב הכותבים בו כבר שייכים לדור הוירטואלי. ראי איזה שירים מדהימים הם כותבים ב-"מילים", והתגובות שהם יצירות בפני עצמן. יתירה מזאת. אתר כמו "צורה" הוא כלי מהדור הוירטואלי. לולא הכלי הזה יוצרים כאלה לא היו באים לידי ביטוי. הכלי הזה מגביר את ההשראה ליצירה.
אני מסכים שיש סכנות בשימוש יתר בכלי הזה. דוגמא קיצונית היא הרשתות החברתיות כמו פייסבוק וטויטר (שאני מתרחק מהן כמו מאש, הגם שאני תקוע עמוק בתוך השימוש במחשב, בעיקר בכתיבה). הסכנה ברשתות האלה אינה באבדן המילים, אלא באובדן הקשרים האישיים והאינטימיים בין אנשים. למשתמשים יש חברים וירטואליים והרבה מילים נשפכות שם מבלי קשר חברי ורגשות בין חברים אמיתיים שנפגשים ומשתפים זה את זה בחייהם בקשר בלתי אמצעי במילים שנאמרות ולא נכתבות. אני מקווה שאני לא מטריד אותך במילים הרבות שלי, אבל מייחל שתרדי לסוף דעתי, שהמילה לא הלכה לאיבוד והכלי הזה עומד לרשות המילים יותר מהעט או האיזמל של כתב היתדות. כל טוב מסר
[ליצירה]
יופי ( |-:) זו כל חכמת החיים. אילו כולם היו רואים כך את החיים, היו הרבה יותר אנשים מאושרים בעולם. גם בגיל מופלג כגילי, כך אני רואה את החיים.
(אגב: אשרינו שזכינות לחיות בעידן האינטרנט שפותח לנו צוהר לאן שרק נרצה לחקור ולהרחיב את הדעת ומבט על היקום המסקרן)
[ליצירה]
שי ידידי,
השיר הזה מכיל שני חלקים.
חלק ראשון הוא הפנטזיה.
אני מפנטז שהיא מסתכלת בי, אני מנחש שהיא מפנטזת עליי.
ואז בא החלק השני: ההתפכחות: זו רק פנטזיה שלי שהיא מביטה בי.
כן - זו מהותה של הפנטזיה !
[ליצירה]
שיר יפה ונוגע ללב. חוויה של פרידה ללא פרידה. זה זהו שלב עצוב, אבל יכול להיות גם שלב מכונן. אחרי בכל אנו גדלים ומתגברים עם (ואולי אף בזכות) המשברים. בהצלחה. מסר ברור
[ליצירה]
לא הבנתי ! למה למיין בשחור לבן ( מיון דיגיטלי). לא ! שלל צבעים איננו מטעה ! מי שעונה על קטגורקיה אחת איננו בהכרח ממוין באופן בלעדי.
הכרתי מישהי שאצלה אנשים היו או טפשים או חכמים. או יפים או מכוערים. היא מעולם לא הביטה בראי כדי לדעת איך למיין את עצמה.
[ליצירה]
מ ק ס י ם (-:) , מעמיק וקורא לי להגיב בכובד ראש.
"איבוד" במובן הזה הוא ערך. השיר הזה , נותן מובן ייחודי לביטוי "ללכת לאיבוד". ללכת לאיבוד, פירושו להיות אַתְּ עצמך. להשיל מעליך את העבותות, לחרוג מה-"מפה", מהמסגרת. להתבונן סביבך ללא גבולות, כדי לקרוא דרור לתובנה שלך.
ואולי אוסיף כמה מילים משלי: גם אם את רוצה לחיות במציאות - במסגרת, כדאי להגיע למציאות אחרי שהלכת לאיבוד ועצבת את עצמך ורכשת את הכלים הייחודיים לך (ולא לאף אחד אחר) שנדרשים להתמודד עם המציאות.
כך אני מבין את המסר שבשיר שנכתב בצורה פיוטית.
תגובות