הפעם זו יצירה שונה, כתבנו אותה יחד- אביב וסתיו ואנוכי, ניסינו דו-שיח לירי... התוצאה לעיניכם- ותודה לשותפי היקר! הביטי אֵלֵי חוף ראי את ארבעת העונות, הרי הן משתקפות בשקיעה מה יפה היא השעה עזה היא ההבעה. עצוב הים דומעים גליו ושמש מתנפצת בין מימיו, מפרה את לחן חייו ולמה יעצב הלה? והלא כל הנחלים ירוו צמאונו הגודל, ומבטך בעיניו כנוסך תקווה כגל שיר רוגש. ושקיעה, מה תבשר האם על קץ כל הימים או על אור שיפציע במלוא עוזו והדרו ויאיר את תפארת מימיו הקוצפים. ואולי לים נפנה גבינו נפסע אל יבשה וקול רוח איוושה קורא אלייך אשה להדריכך אלי אוהב זריחתו לא תאכזב.