אולי חשבתן
שהנה
בסוף
לא נשארה בה טיפת ציניות
והיא בוכה
בגלל הסוף.
בגלל הסוף
לא בכיתי.
בכיתי
כי הנה
כמעט שלא נשארה בי
טיפת אהבה משמעותית אליכן.
עדי .
-
אני אחלום לנצח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] קבלו אותה במחיאות כפיים סוערות! היצירה ה10,000, אם אני לא טועה. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא זוכרת שקראתי את זה בכלל והסיפור יפה ומרגש ובכיתי בסוף, התאמצתי שלא לייבב כמו ילדה קטנה, אבל זה עדיין עומד בעיניים. המתח בין הידיעה וחוסר הידיעה השזור לאורך כל הסיפור, הגילוי בכל פעם, הפרטים הקטנים לעומת הכלל שמתבטא בתור חיילים כקבוצה, ועם זאת כל אחד בקבוצה הוא עולם שלם, בכי של אחת שהוא בכי של עם על אחד שהוא סתם אחד מתוך הקבוצה הזאת, הציניות שלא ניתן להתנתק ממנה לעיתים וגורמת לסוודר ולריחות להיות איומים ונוראים, החיוך כדבר אסור בתקופתנו הקרה, שגם משתקפת בגשם שבחוץ, שוב, גשם כללי לעומת הגשם הפרטי שבעיניה, במבחן - בפנים סוודר מחמם ותה מהביל, בחוץ יונים, שהן סמל השלום, ועומדות להן בקור, החום שקיבלה לכאורה מהחוג שנתפס כרע, אך במציאות התוצאה טובה בעיני המתבונן מהצד, שוב, האמבטיה החמה בה תטבול עצמה בשביל להירגע, שזה אולי צורך בסיסי של כל אחד, אפילו הקר ביותר, הקביעות של חוג הג'אז לעומת המקרים השונים, המגוונים, שמתרחשים בכל פעם, מה עוד? איזו הודעה מבולגנת. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את השני. שם עם משמעות. הוא גם ירמיהו, וגם מיאו. יפה ביותר. מקורי. [ליצירה]
- [ליצירה] אממממ..... קיצור נחמד, הלא כן? [ליצירה]
- [ליצירה] הממממ.... מזכיר קצת את "כשצלצלת רעד קולך", של נתן זך. [ליצירה]
- [ליצירה] זה פשוט, פשוט יפה ומדויק. [ליצירה]
- [ליצירה] לפעמים, לפעמים הלב צריך להראות שהוא נפגע, בשביל שיהיה לה למה לחשוב פעמיים! ובסוף פוגעת גם בעצמה, רק בגלל שהוא לא צעק. אוף. שיר נכון. לא הייתה אחיזה. העשן. וואו. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] סליפית - נקווה. [ליצירה]
- [ליצירה] . הוי, מלא סתירות. מבלבל. אהבתי את השורה האחרונה. [ליצירה]
- [ליצירה] הא. הדרך לגיהנום. [ליצירה]
תגובות