בלילה ההוא התאבלתי על אובדן היופי
על סוף הרוע מיררתי.
על כל מה שהיה ואיננו, שנשבר
בכוונה תחילה
בידי איש צר ואוהב.
הטוהר המעושה נטמא,
הלכלוך התפוצץ.
אני צריכה אותך שתחזיק לי את היד -
אבל מי אתה.
תגובות
אהבתי את הכל!
פשוט מלא עצמה....
ועדין מן קורטוב של עצבות,טיפה של מיסתוריות,
פשוט כתיבה נפלאה...
תודה עדי.
פרח בר.
[ליצירה]
אריאל,
אולי תגיד את זה לאח שלך?
שיער אסוף (לבנים!) זה לא יפה!
עדי (שאין לה כמעט שיער כי ילדות חמודות מהמרכז קליטה בלוד חשבו משום מה שהוא יפה והן רוצות גם והתעללו בי עד שחציו [לפחות!] נתלש, אז היא בכלל לא יכולה לאסוף את השיער. טוב, כמעט. )
[ליצירה]
באמת,
באמת שאף פעם לא הבנתי את יכולתו של הגבר להיות עם מישהי ולחשוב שהיא אחרת. זה מופיע בהמון סיפורים, מדרשים, וזה כל כך לא ברור.
רואים כאן את הבלבול, גם בושה, צער, ועוד מלא דברים, ובקיצור, שיר ממש נחמד, וכתוב טוב, וכו'.
תגובות