בלילה ההוא התאבלתי על אובדן היופי
על סוף הרוע מיררתי.
על כל מה שהיה ואיננו, שנשבר
בכוונה תחילה
בידי איש צר ואוהב.
הטוהר המעושה נטמא,
הלכלוך התפוצץ.
אני צריכה אותך שתחזיק לי את היד -
אבל מי אתה.
תגובות
אהבתי את הכל!
פשוט מלא עצמה....
ועדין מן קורטוב של עצבות,טיפה של מיסתוריות,
פשוט כתיבה נפלאה...
תודה עדי.
פרח בר.
[ליצירה]
בטח שפיספסת.
צהוב. הכל צהוב.
אם שותים בירה ואוכלים בוטנים, הרבה יותר קל לעבור בפעם הראשונה את כל העניין של פירוק האטומים והרכבתם מחדש במקום אחר. הנה ציטוט, יש לי רק את האנגלית, מצטערת:
Ford Prefect said: "I bought some peanuts."
Arthur Dent moved, and groaned again, muttering incoherently.
"Here, have some," urged Ford, shaking the packet again, "if you've never been through a matter transference beam before you've probably lost some salt and protein. The beer you had should have cushioned your system a bit."
לפני-כן הוא אמר לו גם לשתות הרבה בירה, אם אני לא טועה, כי זה מרגיע, בשביל זה.
(היי, מה זה, הוספת קישור? נו, נוסיף. אל המקור ממנו לקחתי את זה.)
[ליצירה]
.
הקשר הוא-היא-העולם מהבית הראשון שהופך לנתק חלקי בבית השני וניתוק מכוון ומוחלט (גם מהעולם..) בבית השלישי, מתאר כל כך טוב את השלבים שבדבר. מדהים.
(הוא יפה.)(הכי אהבתי את הבית הראשון של החלק השני. תודה.)
[ליצירה]
הייתי אומרת שזה מזכיר לי משהו,
אבל זה ברור, בהתחשב בעובדה שביום שני יש לי בגרות על שירים כאלו בדיוק. אותו הנושא, והכל.
זה כואב.
אבל כשאין עם מי לדבר, אין על מה לדבר.
תגובות