בלילה ההוא התאבלתי על אובדן היופי
על סוף הרוע מיררתי.
על כל מה שהיה ואיננו, שנשבר
בכוונה תחילה
בידי איש צר ואוהב.
הטוהר המעושה נטמא,
הלכלוך התפוצץ.
אני צריכה אותך שתחזיק לי את היד -
אבל מי אתה.
תגובות
אהבתי את הכל!
פשוט מלא עצמה....
ועדין מן קורטוב של עצבות,טיפה של מיסתוריות,
פשוט כתיבה נפלאה...
תודה עדי.
פרח בר.
[ליצירה]
הפעם, לשם שינוי,
אני אהיה לטובת הרן (:
זה לא הקטע של להתבייש במוצא. חס וחלילה. אבל - כולנו יהודים. במה יש להתגאות? התוניסאים יותר טובים מהארגנטינאים? אף אחד לא ינסה להסתיר את המוצא, אבל אין שום סיבה לתלות אותו בשלטי-חוצות, הרי - מה זה סך הכל? לכולנו יש עבר משותף, כמו שאמר עייזר ויצמן (שירגיש טוב...). עבר משותף, הנפש היהודיה שלנו הייתה בכל המקומות, אין שום סיבה להיבדל. אנחנו הכל.
תגובות