בלילה ההוא התאבלתי על אובדן היופי
על סוף הרוע מיררתי.
על כל מה שהיה ואיננו, שנשבר
בכוונה תחילה
בידי איש צר ואוהב.
הטוהר המעושה נטמא,
הלכלוך התפוצץ.
אני צריכה אותך שתחזיק לי את היד -
אבל מי אתה.
תגובות
אהבתי את הכל!
פשוט מלא עצמה....
ועדין מן קורטוב של עצבות,טיפה של מיסתוריות,
פשוט כתיבה נפלאה...
תודה עדי.
פרח בר.
[ליצירה]
לצחי נוי-
לא יודעת עד כמה זה לא מודע. יכול להיות שזה לא מודע. אבל אני בהחלט מסכימה איתך. מכל האווירה של השיר ה'צעקני', קריאת האינדיבידואליסט - קריאה, מניפסט צעקני, אני לא אלך בשביל - רק בגלל שמישהו צעד שם קודם. אהיה אינדיבידואליסט - אשליט זאת על עצמי. לא אעשה משהו שמישהו עשה מקודם. חייב לחדש.
אבל לא תמיד זה טוב לחדש. לפעמים עדיף ללכת בדרך בה כולם הולכים.
לא חייבים לדרוך על העקבות של הקודמים. אפשר לחדש גם בשבילים הקיימים.
[ליצירה]
אני חושבת,
שגם וגם.
היתה השתלטות של המשיחיסטים על המאבק. והפיכה-למשיחיסטים של חלק מהציבור.
וזה רק הנגיד את ה"נורמליות" של הצד השני. איזו נורמליות מדהימה, משקפיים עגולות ואוניברסיטה. אלא, שעם הנצחת הסטיגמות, ה"נורמליים" האלה הפכו ל"שפויים" ול"חכמים", ובעקבות זאת, גם הצודקים. כי ככה זה כשחושבים בשחור לבן. ולעניין הזה, תורם המסך הלא-כל-כך צבעוני שבסלונינו.
[ליצירה]
נמלה,
ניתן לך זמן למה - להיות אלוהים?
לא, לא, החתולה תמיד תברח, זה לא בסדר, היא תמיד תברח. אתה תמיד תנצח אותה, אתה אדם, היא רק חתולה, לא, לא, לא
מותר האדם מן הבהמה? איפה? איפה?
תגובות