בלילה ההוא התאבלתי על אובדן היופי
על סוף הרוע מיררתי.
על כל מה שהיה ואיננו, שנשבר
בכוונה תחילה
בידי איש צר ואוהב.
הטוהר המעושה נטמא,
הלכלוך התפוצץ.
אני צריכה אותך שתחזיק לי את היד -
אבל מי אתה.
תגובות
אהבתי את הכל!
פשוט מלא עצמה....
ועדין מן קורטוב של עצבות,טיפה של מיסתוריות,
פשוט כתיבה נפלאה...
תודה עדי.
פרח בר.
[ליצירה]
חגי,
צודק, זה נבזי. מאוד.
כמו שכל אחד יכול להתעלל באחר,
כך גם כל אחד חווה הרבה פעמים בחייו דבר כזה.
ובעוד דבר אתה צודק.
לכל אחד יש את המרגמישים שלו.
לא, רדף השיג, לא התכוונתי לא-לוהים. (כחומר ביד היוצר...) לא-לוהים, בד"כ, יש גבולות. טאקט. הבנה עליונה.
[ליצירה]
הממממ....
לא יודעת עד כמה זה רסיסים שהם דווקא של *עצמך*. כאילו, הם רסיסים אנושיים, שנמצאים אולי גם בך, וגם באחר.
אולי- למצוא רסיסים שמזכירים לך את הרסיסים שלך. ואז זה הופך את זה ליותר אישי, וזאת ההזדהות.
ואולי זה סתם פורט על כמה מיתרים בלב.
[ליצירה]
רן,
יש שיר של דנה ברגר, שהשם שלו זה 'נכנעת' בהווה.
"..כל יום אני מתפרקת
כל יום אני מתאחה
כל יום אני מתרסקת
כל יום אני שלמה
...
הפרח נובל
הקרח נמס
אני נכנעת..."
בקיצור, היא מתארת מצב יומיומי.
מה גרוע יותר?
[ליצירה]
לשקוע בשינה,
לתת לשינה לשקוע בך.
תתקע את השינה
במקום הראוי לה.
בהישג יד,
אבל לא קרוב מידי.
היא עמוקה,
תיכנס ולא תדע איך לצאת,
תחשוב שאין כבר שום סיבה לצאת,
צריך לדעת להפסיק.
שים אותה על המדף.
היא הסוד שלך,
שאף אחד לא יגלה לעולם.
תעטוף אותה
בספר,
בכדורים,
בחלב חם.
כשעוטפים משהו הוא פחות נגיש.
אז מה יצא לך, הא?
השינה האידיאלית לא צריכה תחפושות.
אתה כבר תזהה אותה
בחלומות טעימים
שיעבירו לך את הלילה בנעימים
ולא תזכור אותם כשתקום -
הם שייכים לה,
הם ילכו איתה.
====================
מלא ניגודים. ניגודים של אמצע הלילה. ניגודים טהורים. מזדהה בכמה קטעים. ואני התחלתי ללמוד תורה מתוך שינה. וחבל על דאבדין ומשתכחין.
תגובות