בלילה ההוא התאבלתי על אובדן היופי
על סוף הרוע מיררתי.
על כל מה שהיה ואיננו, שנשבר
בכוונה תחילה
בידי איש צר ואוהב.
הטוהר המעושה נטמא,
הלכלוך התפוצץ.
אני צריכה אותך שתחזיק לי את היד -
אבל מי אתה.
תגובות
אהבתי את הכל!
פשוט מלא עצמה....
ועדין מן קורטוב של עצבות,טיפה של מיסתוריות,
פשוט כתיבה נפלאה...
תודה עדי.
פרח בר.
[ליצירה]
כל כך מתוקי!
אחותי ואני החלטנו לשים מלכודת עכברים.
אבל שום עכבר לא בא.
אז הכנסתי בובה-של-עכבר-כזאת-שרועדת-כמו-עכבר-כשמושכים-בחוט, והיא התעצבנה עליי. אז אמרתי לה שתשתוק ותשב יפה בתוך המלכודת. ואז אחותי באה, ראתה את זה והתחילה לייבב, שזה לא מוסרי מה שעשיתי, והפואנטה של כל הקטע הזה, היא:
מלכודת עכברים זה לא מוסרי!
ובמיוחד לא לבובות.
[ליצירה]
יו,
כיף לקרוא שוב. זה טוב, זה.
רק, הסוף, צפוי מדי, ואם כבר להתאים למתקרבתנו, לא היית צריך לסיים אותו כך, והוא יוצא סתם קיטש (שמרוכך מעט ע"י המשפט האחרון - ובכ"ז).
[ליצירה]
ככה הייתי רוצה למות.
(לא הלכתי והכל,
ובכל זאת. זה המוות המושלם.)
כל כך כל כך כל כך רומנטי. ועם זאת מקסים, נראה לי, גם בעידן הפוסט מודרניזם. זה יפה. מושלם, ככה.
תגובות