[ליצירה]
נמישה - תקראי את ההמנון הלפני-אחרון ואולי גם לך יהיה דז'ה-וו:
נבנה ישראל חדשה
הצעה להימנון חדש של מדינת ישראל
נבנה ישראל חדשה;
שמש של שיויון וצדק,
מעל שדותיה תִזְרָחַה.
פיזמון: כל תושבים יושבי ישראל,
יבנו עתיד משותף כאן בארץ.
יד ביד,
יוציאו פרי אדמתה.
יפסעו על דרכיה;
יפיחו בה,
רוח פריחה.
לכל אזרח ואזרח,
תיפתח הדרך;
אל החופש והחירות,
נצעד.
נהיה אחים לעַד ולנצח;
מהרי הצפון ועד אילת.
פיזמון חוזר...
נסלול מסילות המחר;
יד השלום,
נושיט לשכנינו.
נשתלב במשפחת עמי המזרח - התיכון.
גשרי השותפות והאחווה,
נמתח מעלינו.
נקים העתיד,
של חיי השלום.
פזמון חוזר (פעמיים)...
[ליצירה]
נחמד.. לשורות האחרונות צריך להוסיף לדעתי סימן שאלה או סימן שאלה וקריאה, למשל "למה הם היו צריכים להיות היפר-תנ´´כיים ולקרוא לי ארפכשד?!"
ואגב, זה מזכיר לי שמישהי מכיתה ששם המשפחה שלה מתחיל בב' התלוננה בשיעור ספורט כשהמורה רשמה לה איחור (כי היא הגיעה אחרי שהיא הקריאה את השם שלה), שזה לא אשמתה שהיא בב', ואם היא היתה בש' למשל היא עוד היתה מספיקה...
[ליצירה]
לא מסכימה איתך, טל.
בקשר ל-א'. אני בטוחה שלא לזאת התכוון המשורר.. הוא בסה"כ הציג את דמות הבת המתנחלת כפי שנפוץ היום לראות, ולא להעמיד קריטריון. ממש לא. השיר בא כביקורת, ואם מישהי מתנחלת ו"לא עומדת בתנאים" - אשריה וטוב לה.
בקשר ל-ב. גם בזה אני לא מסכימה. יש דרישות הלכתיות - לא ללכת עם מכנס, לא לגעת בבנים. אם מישהי מאמינה באלוקים, מאמינה שהתורה היא אמת, מאמינה בשכר ועונש והעולם הבא, מאמינה שמעמד הר סיני אכן היה - אמורה לקיים את המצוות כמו שצריך, ולא "לחפף", במיוחד לא בדברים כל כך ברורים כמו למשל חוצפה או איסור נגיעה. זו צביעות, באיזשהו מקום - שהרי אם אלוקים קיים וצריך לעשות את המצוות, מאיפה האומץ ללכת בגלוי עם מכנס, למשל? וזהו גם חילול ה' גדול.
לא באתי להעביר עליך ביקורת ח"ו, אני גם לא מכירה אותך, וזה לא בא כהודעה אישית. דיברתי כאן על דמות הבת כפי שהיא מצטיירת בשיר לעומת התגובה שלך.
[ליצירה]
אמנם לשיר לא חייבת להיות חריזה ומשקל, אבל בבקשה שלא יטען שיש כאן חריזה בזמן שאין פה כלום...
משאר הבחינות (לשונית וכו') - הדס צודקת בכל מילה. גם סימני הפיסוק ועיוותי הלשון בונים את השיר, והוא פשוט חוטא לשפה העברית ומראה זלזול בגולשים כאן.
מבחינת התוכן - נו טוב, זו זכותו...
נ.ב.
אני גברת ולא אדון.
תגובות