אנחנו בנסיעה.
כל הדרך החשוכה
ראיתי בעיניךָ הבזקי נתיבים.
אתה חוצה
חותך
פונה
דוהר
וכשסוף סוף הגענו
אתה מעביר את ידךָ בשיערי
ולוחש:
"הגיע הזמן לרדת".
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] שיר נחמד אבל יש כמוהם אלף [ליצירה]
- [ליצירה] וואי וואי, מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] איה יקרה, לא יודע מה עוצר אוצתך בשיר אבל הוא אכן יוצא דופן בכך שיש באמצע "קטע" שלא מהווה בית של שיר אך כן חלק ממנו. התביני? [ליצירה]
- [ליצירה] מענין [ליצירה]
- [ליצירה] זו קריאה לעזרה? [ליצירה]
- [ליצירה] ועדיף של splendid . איזה כיף שאת כאן. [ליצירה]
- [ליצירה] תומרית. הפחד להיעלם, להתמוגג באויר, הרצון להרגיש קיים בשילוב האכפת לאחר(ת) האזהרה שלא לחזור על טעויות. אני עוד כאן- אך זכרי את הגבולות. [ליצירה]
- [ליצירה] לא יודע על מ ה ולמה. הכפית כבר גדושה ויש חור גדול שמתפאר בפסוק לא לו. ברוך הבא. [ליצירה]
- [ליצירה] אז הנה שוב, לאחר עריכה מחודשת. שנית תודרבה [ליצירה]
- [ליצירה] את מבינה במה מדובר? [ליצירה]
תגובות