איזשהו משהו נשגב מבקש להתבטא
היה רוצה לצאת, את הליכלוך קצת לטאטא
להתפשט, להאיר
שליח הנשמה המאירה
את השמים גם ביום סגריר
מייחל, מצפה להאיר גם בפרטים
להתגשם במהרה
לרומם את החיים
[ליצירה]
באמת חבל לי להרוס השתרשרות יפה
שכזאת במשהו כל כך לא חרוזי, אבל כיוון שהיא במילא כבר נשחתה אני מרשה לעצמי:
אסתר, אף אחד לא מניח תפילין רק של רבינו תם.
[ליצירה]
.
יהי רצון מלפניך
ה' אלוקי
כי מי שם פה לאדם
או מי ישום
שאשכיל
שלא אגיע להתעלמות
שלא אגיע להתאלמות
זככני ושחררני
מכל מיני זוועות וזיקים ואזיקים
לחופש
שאקשיב
כדי שאוכל לדבר
תן בלב מילותיי שישארו
שיזדמנו לְפָנַי במקום המתאים
שיזדמנו לִפְנֵי המקום בתפילה המתאימה
ולו בשביל שאני אבין את עצמי
----
יצירה כואבת
שכתובה יפה
(אחרי שקראתי פתאום מאוד אהבתי את הכותרת)
|אהודות|
[ליצירה]
אני
גם חושב שאפשר להגיב על תוכן היצירה, ואם היא יוצרת בי הדהוד של חוסר הסכמה אז אפשר לכתוב את זה.
ובטח ביצירות כמו "במשפט אחד", שקצת קשה להתייחס לפן האומנותי שבהם...
[ליצירה]
אממ..
אני מקווה שאצליח להבהיר.
אותו האיש שלא מדגיש את כל מה שהוא מודה לו, לכשתשאל אותו על אותו התחום הלא מודגש, הוא מקסימום יוכיח לך שזה לא סותר.
אותו תחום לא בנה לו את רעיונותיו. הוא רק לא סותר לו אותם.
ככל שתפיסת עולם בנויה ממכלול יותר גדול, מתבססת על יותר רבדים ויותר שטחים מהמציאות, היא יותר אמיתית. וממילא יותר גדולה.
הכלליות, שאינה מותירה שום רעיון או רגש מחוץ לחוגה, היא הפך הצמצום והקטנות.
וכשאותו אדם רחב דעת, הכולל בתפיסתו הכל, ינסה להעביר את רעיונותיו ולבטאם, ממילא יהיה חשוב לו להעביר את הכל, להדגיש את הכל, מבלי לכסת"ח שום צד מהמציאות תוך תקווה שהתלמיד לא ישאל עליו.
(ברור לי שבמאמר אחד, שיעור אחד, ואף בסדרת שיעורים או מאמרים, אי אפשר להקיף את הכל. ובגלל זה, אגב, הגיוני ביותר שיתסכל את גדולנו לכתוב אותם.
הגדרתי היתה על ההשקפה הכללית של האיש, וממה היא נובעת.)
[ליצירה]
אבל... אבל...
אבל מיגד_!
אתה דיברת על הביקורת המאוד לגיטימית של רן*, ועליה אמרת שהיא ביקורת נודניקית, ואילו רן* דיבר על זה שאמרת שקטנוניות ונודניקיות אולי מאפיינות את דמותו.
קצת קשה להגיד שאתם אמרתם בדיוק את אותו הדבר, לא?
------
ובאמת כתוב קולח, ובאמת רעיון חמוד וביצוע גם, ובאמת ביטויי הניבול הורסים.