רוממתיני
במיתר קולך
שהפך לחבל הצלה
אשר משה רוחי
מעפר דל
ממצולות ים.
ליבבתיני
באחת מעינייך
שמבטה נגע
חדר אל נשמתי
מעולם עליון,
מימי בראשית
מה יפו פעמייך:
במיתר קולך
באחת מעינייך
בידך המושטת
בחמלה שבך
כמה טוב איתך
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
הם מחרבנים גם כשיש עצירות
מקורות סגרה את הברז
הביוב עלה על גדותיו
הצלחת נשברה לגמרי
וכל המרק נשפך על המכנסיים
כמו שתן חמורים ובהמות
בני זו נא לא לומר את המילה
אוחזים בהגה ועושים רוורס
אחר כך משלבים הילוך
ופוגעים בפח הזבל
טיונפס וכונייפעס מחרידים
דולקים אחרינו להפליצנו
ורק ירושלמי התמים השה
מצא לעצמו דיבור יפה
[ליצירה]
שוב ושוב אחפש לי את שביל הזהב
בין "לדעת הכּל, כּאן ועכשיו"
לבין "לא לחטֵט, לא להגזים"
הלוואי וזה יהיה השביל, שזו תהיה הדרך.
אמיתי, נכון ומעלה סוגיה מהחיים
תגובות