[ליצירה]
ממש הצלחת להכניס אותנו לתחושה שהיתה בימי החורבן אני אישית הייתי מסיים במשהו אופטימי כמו "וכעבור 70 שנה..." אולי זה גם היה נותן לנו אופטימיות של כעבור אלפיים שנה
[ליצירה]
חזק מאוד.
אהבתי את המבנה של הקטע, את ההתיחסות לחושים השונים, (את מה שנכתב בסוגריים), ומעל הכל- את הרגישות הזו שבה תיארת רגעים קטנים-גדולים, שרבים מהם מוכרים גם לי.
(כשאני נסעתי לפולין, הנכדה הראשונה, סבתא שלי לא דיברה. שנתיים אחר כך, כשבן דוד שלי נסע, היא נפתחה וסיפרה קצת. מאז היא לפעמים מדברת על זה. סבא עדיין לא מדבר בכלל )
[ליצירה]
זה סיפור טוב. הכנסת הרבה מרכיבים טעונים ובכולם עסקת בעדינות מרשימה, באבחנות שרק מי שהיה נוכח בסיטואציות יכול לתאר. זה סיפור שכתוב טוב- זורם, גם כשאת ניתקת מהעלילה המרכזית את חוזרת במהירות אבל בלי לקטוע או לאבד מהזרימה וזה חשוב ועשוי טוב. (כך בקריאה ראשונה, בקריאה שניה יש הרבה משפטים שצריכים ליטוש)
בנוסף-הייתי מחדדת יותר את כל העניין של החושים (אם מחשיבים הבנה כחוש שישי :)) לפעמים זה קצת תלוש. או לחדד בסיפור או לוותר על אחד החושים בכותרת שגם ככה יותר מיד "מאכילות בכפית".
שכוייח שנקטף הרגע מהערוגה.
:)
[ליצירה]
עזוב.
דוקא בגלל שזה כ"כ מציאותי.
ולא שאני חושבת שאסור להתפנות, כי אני עוד לא סגורה על עצמי
אבל אני חושבת שצריך לחיות בארץ! כי אם אנחנו לא נחיה פה אז איפה תהיה הארץ שלנו??
[ליצירה]
השילוב הבלתי אפשרי
שילוב נפלא ובלתי נתפס של פוליטיקה ועוצמה פנימית מדהימה. כמה עומק, כמה אלמנטים רגישים, כמה אילוסטרציות. פשוט. פשוט ונוגע בכל מילימטר של הלב. (וצריך לעשות עם זה משהו...)
[ליצירה]
[ליצירה]
הבנתי שהדימוי נועד לזעזע, וודאי שהנושא מספיק חשוב כדי לצעוק עליו.
ואני בעד מחאה, צעקה וחינוך נגד גזענות.
אבל (שוב, עם כל הסלידה מגילויים כאלו) לא כל ביטוי של גזענות הופך אותנו לנאצים.
האם הבנות האלו, שמוזכרות בקטע שלך, היו מסוגלות לרצוח אנשים? לעמוד מול רצח/התעללות/אכזריות בלי להזדעזע? להצדיק מעשים כאלו?
נראה לי שלא.
(לא בגלל שאנחנו "שונים", או לא מסוגלים לעשות דברים כאלו. אין לי מושג למה אנחנו מסוגלים להגיע, ומקווה ומתפללת שלעולם לא נדע. אבל גזענות היתה תמיד, לאורך כל ההיסטוריה, בצורות ואופנים שונים. היא ודאי לא שיפרה את מצב העולם, אבל לרוב - לא הובילה לשואה. החשש שלי הוא שמרוב ניסיונות לזעזע (ולא שאין סיבה) - השואה כמושג מאבדת מערכה, ומזעזעת פחות ופחות.)
[ליצירה]
מול תמונות האלימות מעמונה,
טענות של דמוניזציה לא נראות אקטואליות במיוחד.
רבים רבים מחובשי משקפי השמש הם בריונים אלימים שפורקים את אלימותם בחסות החוק על קרבנות משתנים.
(ואמנם המתנחלים לא היחידים שזוכים לטעום מהאלימות בחסות החוק הזו, אבל הם הקרבן היחיד לאלימות הזו שמוצג בתקשורת בתור הבריון)
[ליצירה]
כדי שקטע ביקורתי יהיה באמת טוב, אין צורך שהוא יצעק: "אני ביקורת!!!" כדי שאף אחד לא יפספס. קצת יותר עדינות בלעג, אירוניה דקה יותר,
קצת יותר אמון בהבנה של הקורא רק מועיל לקטעים בקורתיים (בהנחה שזוהי אכן מטרת הקטע, כי למען האמת הקטע הזה נראה בעיקר מלא שנאה, ולא ביקורתי).
[ליצירה]
קראת את הקינות?
יופי.
כמו שכבר אמרתי, זה לא מוכיח כלום.
זה לא מוכיח שיש איסור לכתוב קינות על צרות שלא באו מאנטישמיות.
בואי נשחזר רגע את הדיון שלנו:
את טענת שכתיבת קינות על חורבן גוש קטיף משמעה השוואה בין החורבן ההוא לחורבן הבית, ולכן הכתיבה הזו מכעיסה אותך.
אני טענתי שאין בכך משום השוואה.
אז, זנחת את הטיעון של ההשוואה וטענת שהכעס הוא משום שאין לכתוב קינות על צרות שהן:
א. לא מטעמים אנטישמיים
ב. כיתתיות ומקומיות
עניתי לך שלא ידוע לי על כל איסור לכתוב קינות על צרות שאינן מטעמים אנטישמיים.
העובדה שאין קינות כאלו מוכיחה אך ורק שעוד לא היו צרות מהסוג הזה שהכאיבו לאנשים עד כדי כתיבת קינה! זהו, לא יותר. היא בוודאי לא מוכיחה שיש איסור או בעיה עם כתיבת קינות שונות! אז אני עדיין מחכה למקור האיסור.
(על ב כבר עניתי לך).
או אולי אם כותבים קינה על צרה שהיא לא מגורמים אנטישמיים אז ורק אז יש בכך משום השוואה וזה אסור? ובכל מקרה אחר אין בעיה?
לענות על זה? קשה לי להאמין שלזה התכוונת, כי זה נשמע קצת מגוחך.
(ואגב, חז"ל מונים בין הצרות שאירעו בתשעה באב את הגזרה על עם ישראל שלא להיכנס לארץ. הם מזכירים זאת יחד עם חורבן הבית, ובניגוד למה שכתבת פה, לא הקב"ה קבע שזוהי צרה שיש להתאבל עליה, אלא חז"ל. בני אדם, את יודעת.
אז גם חז"ל פושעים, שכן הם הכניסו לתשעה באב צרה שלא נגרמה מאנטישמיות? או שמא מותר להתאבל על צרות שלא נגרמו מאנטישמיות, אבל אסור לכתוב עליהן קינות?)
בקשר לאנטישמיות ולחורבן הגוש.
לא אמרתי שהגירוש נעשה מאנטישמיות.(ובכל מקרה לא מדובר על "עכשיו", לפני שנה, זוכרת?)
הרבה גורמים היו מעורבים בעניין (משפטיים, למשל) אבל סוג של אנטישמיות היה מעורב בעניין, בהחלט.
לא נראה לי שזה המקום להיכנס לדיון.
יש כאן קישור לדבריו של אדם שטוען שחשיבותה הרבה של תוכנית ההתנתקות הוא נטרול הסכנה הנוראית שבקיומה של הציונות הדתית.
לא רוצה לקרוא לזה אנטישמיות?
בסדר, אני עדיין חושבת שזה מצדיק קינה.
http://www.nrg.co.il/online/11/ART/954/026.html
[ליצירה]
כמדומני שהכוונה בסיסמה "באהבה ננצח" על כל הטיותיה היתה לניצחון ע"י הפגנת אהבה בסגנון חיבוקים עם חיילים ושירת "אוהבים את צה"ל" נרגשת.
הקונספט הזה קרס.
וזה לא נורא להבין שהיתה טעות, להחליף דיסקט, ולנסות שוב. בלי חיבוקים.
אפשר גם להתעקש ולטעון שדווקא זה המימוש האמיתי של "האהבה תנצח".
שיהיה.