מדוע זה שירים אכתוב
במצע ליל בחדר קט
מואר באור עמום. אף המתמיד
הדיר רגליו מבית מדרש \
בעת שבה יישנו כולם
והישוב רגע-שקַט
אולי גם אני לי
אדום ואחרש
רדף השיג
-
כבר לא בייני"ש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מדהים שאף אחד בצורה לא כתב מאום לזכרו... [ליצירה]
- [ליצירה] מי אני שאתווכח אם המחבר [ליצירה]
- [ליצירה] " יותר ממה שאני ירא מכם אתם יראים ממני" "מיהו הגיבור? השואף לאמת" (ג'ורדנו ברונו ) כמה שיפוצים: אל הוריכם הן תאספו, וזכרכם יחלוף. באם ישנו דבר מופלא ונצח הוא נקרא, הן לא אתכם ושכמותכם כל נפש תזכירה ונשמתי בין המילים הנטויות לצד, אז לכולכם אכן תזכיר שאין אני לבד. בברכה, רדף [ליצירה]
- [ליצירה] אני מזדהה [ליצירה]
- [ליצירה] בזמנו כתבתי על כך תגובה באנגלית (לא הייתה תחת ידי מקלדת עברית) וחבל שמחקוה כתוב יפה מאד: הן מבחינה צורנית : המשקל האחיד והחריזה (חבל שלא כתבת יותר יצירות כאלה כי בהחלט יש לך לזה כשרון) הן הנושא : תנ"כי אצילי וקלאסי והן מבחינת התוכן: כאבה של וושתי שאנו כ"כ אוהבים להשמיץ כי אינה "משלנו"... [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפה ביותר אך הערה קטנה ברשותך: החל מהשורה "לא יודעת שמחה אמיתית" השיר מאבד את המשקל שהיה לו עד כה. "אין מנוח לכף רגלה" אולי כדי להחליף ב:"לא תנוח כף רגלה" "לא יודעת שמחה אמיתית " ב:"שמחתה לא אמיתית" וכולי וכולי חוץ מזה רציתי להגיד לך שאת משוררת מוכשרת שיודעת להעביר רגשות יפים באופן יפה עלי והצליחי! [ליצירה]
- [ליצירה] אספר דבר מה: המשורר הלאומי של רוסיה , אלקסנדר סרגייוויץ פושקין, מסיים (ואני מדגיש- מסיים) את הפרק החמישי ב"רומן בשירים" שלו - "יבגניי אונגין" , בפרולוג פסאודו-קלאסי בסגנון : עתה אשורר עלילותי העלם וכו' וכו' הו המוזה הדריכי עטי לבל אכשל וכו' וכו' והוא חותם את הפרולוג הזה במילים: "אמנם באיחור אך כתבתי פתיחה" ודוק [ליצירה]
- [ליצירה] גרמת לי להזיל ריר [ליצירה]
- [ליצירה] א. מי אמר שחייבים להקדיש מקום מיוחד או אפי' זמן מיוחד לזה (אני מתכוון להתבוננות פרטית לא מעורגנת כמו תפילה או סדרי למוד)? ב. עצם שאלתך היא כבר התבוננות ג. באופן טבעי שאלתך תביא אותך לחפוש תשובות וכמו שאמר עמנואל קאנט : "העז(י - במקרה דנן) לחשוב!" [ליצירה]
- [ליצירה] לילדה! כתבת : "ישר יודעים מה עובר להם בראש" גם מי שמבין את העומק, "זה" עובר לו בראש ומן הראויי שכך יהיה (אחרת למה להשתמש היה במשל?) זה שהשתמשו במשל שכזה רק מורה שלא התייחסו ל"זה" כשלעצמו כמשהו לא צנוע. [ליצירה]
תגובות