כי השלהבת בנשמתו של יוצר לא יכולה לעצור במהלכה מעלה מעלה...לבעור!
זהו גורלו של משורר...
הכתיבה שלך נורא עדינה ונדמה שכאילו בשקט אתה חודר לנשמות של אחרים...ונוגע...
בהערכה רבה
פרח בר.
[ליצירה]
כי השלהבת בנשמתו של יוצר לא יכולה לעצור במהלכה מעלה מעלה...לבעור!
זהו גורלו של משורר...
הכתיבה שלך נורא עדינה ונדמה שכאילו בשקט אתה חודר לנשמות של אחרים...ונוגע...
בהערכה רבה
פרח בר.
[ליצירה]
תודה על ההערכה!
לדעתי העולם בא לתקן פגם מסויים בעולם הרוח
שמציאות האדם הוא שיקופו (של הפגם דהיינו) בעולם החומר.
כלומר, האדם הוא היחיד מבין היצורים שמסוגל להערים על חוקי הטבע ולמרוד בהם (דהיינו לא להשמע לאינסטינקט) כלו' למרוד בקב"ה.
התורה, לדעתי, מדריכה אותנו להשמע לחוקי הטבע במצוותיה
(אם ההבנה של חולשות האדם, ועיין פשט הכתובים לגבי אסורי תגלחת של נזיר, לעומת כהן לעומת ישראל)
למעט המצוות הפולחניות (ואיני מתכוון לשבת וכשרות אלא לקרבנות מילה וכד') שבאו לחנך ולגבש את זהותינו כ"קהילת הברית".
ישנם שני סוגים של השגה אנושית את העולם:
ההשגה הרגשית-אינסטינקטיבית
ההשגה השכלית-מושגית
הראשונה, לדעתי, היא בלתי אמצעית, משום שבה מתבטלת אישיותו הפרטית של היצור ומתמזגת אם ידיעת אלוקים את עצמו.
השניה, לעומת זאת, היא "מסך" המסתיר את הראשונה והנובעת מהיותנו אנשים.
היא נובעת ממציאות השקר בעולם שדורשת ניפוי השקרי מן האמיתי.
החשיבה היא אחד מן השתים:
או הסבר החושים
או תעתוע בחושים
מאז "אכילת עץ הדעת" האנושות מזככת את המושגים מהאי דיוקים המאפיינים אותם על מנת לחזור למצב האינסטינקטיבי הראשוני.
[ליצירה]
כמו שאמרתי, בוא לא נגרר להאשמות והטלות דופי (ועיין מה שכתבו הרש"ר הירש והרב סולובייציק על תפקידה של א"י , למרות שאין אני דבק בגישתם, - יש גם גשה כזאת!)
[ליצירה]
שיר שלא ציפיתי מצפתי
הכותרת מלמדת על כוונת השיר - ההיפך מ"לא ברעש ה'"
יש באמת כאלו שחושבים שצריך לצעוק כמו מטורפים בתפילה, אך אני מניח שכוונתם היא לגרום לעצמם תחושה של קרבת ה'
תגובות