כי השלהבת בנשמתו של יוצר לא יכולה לעצור במהלכה מעלה מעלה...לבעור!
זהו גורלו של משורר...
הכתיבה שלך נורא עדינה ונדמה שכאילו בשקט אתה חודר לנשמות של אחרים...ונוגע...
בהערכה רבה
פרח בר.
[ליצירה]
כי השלהבת בנשמתו של יוצר לא יכולה לעצור במהלכה מעלה מעלה...לבעור!
זהו גורלו של משורר...
הכתיבה שלך נורא עדינה ונדמה שכאילו בשקט אתה חודר לנשמות של אחרים...ונוגע...
בהערכה רבה
פרח בר.
[ליצירה]
שיר בהחלט חביב אם מוסר השכל.
כמה הצעות:
החרוז יופי -אופי נדוש קצת לא?
השתדל לשים קצת יותר לב למשקל (כמו שאכן עשית בשירך האחרון)
שים לב : לא מספיק שההברה האחרונה תיהיה זהה על מנת ששתי מילים ייחשבו כחרוז!
חוץ מזה - עלה והצלח!
[ליצירה]
ממש יפה ! גם אני עדיין לא הבנתי אבל אעמיק!
לא ידעתי שמך
שמה לב לא שמתי
אך אתה עימך
כרותה בריתי
לא ראיתי כמותך
פייטן אמיתי
להלל זמותך
אתרינו כמותי
(זם = זמם בלשון קלירית)
רק כמה הערות:
"יקום פרקליטי" - אני מציע להוסיף מילה חד-הברתית כלשהי (כגון "אך" "או "הן") לשמירת המשקל
"אחריותם - אחריתי" - מציע לקצץ הברה (אגב אני מודע לאירוניה שבסיטואציה - בדיוק על אנשים כמוני אתה כותב , אם אני מבין נכון, שנטפלים לקיסם בעין חברם)
"התם עם פתאים
ידון מה תכליתי" - הצעתי :
מתמם אם פתאים
הוא יידון תכליתי
"הזו כלת אֲדַרתי?" - מציע למחוק את הה"א
"האוכל להצדיק?" - מה מצאת לקטוע את החריזה באמצע?
'יגעים, נלאים' -יגעים ונלאים
"ינוד דן למשבתי" - משבתי
"יושיטי ראש השורה" - ראש שורה
"ויצמיאי געגועים" - יצמיאי
כמה יפה שגם היום כותבים כך!
יישר חיילך!
[ליצירה]
עצה לי אליך רון: אם אתה מספר בדיחה, אל תאמר מראש "ורק שתדעו, היא מאד מצחיקה..."
כך גם בשירים: "יש בשיר עומק רב... טמונים בו הרבה רעיונות גבוהים (במיוחד בבית השני) וניתן לדייק ברוב מילותיו..."
אולי תתן לקוראים לשפוט אם אמנם "יש בשיר עומק רב"
קצת הומור עצמי לא יזיק.
גם אני חשבתי דווקא על יחסים אחרים.... (אי אפשר להמנע מלחשוב על זה - סורי: "לפום קיקולתא שבשתא" )
תגובות