למאמר המעודכן שלי, בבלוג תורה ומדע, אנא גלוש לבלוג תורה
ומדע בכתובת:
http://toraumada.blogspot.co.il/2014/01/blog-post.html
הנס במרה
בפרשתנו אנו קוראים, שלאחר שבני ישראל יצאו ממצרים, ועברו את ים סוף, הם יצאו למדבר שור והלכו שלושה ימים במדבר, ולא מצאו מים . כשהגיעו למרה "ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם" (טו, כג), התורה מספרת על הנס שעשה אז ה' לישראל: "ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים" (טו, כה). במאמר זה נדון בכמה נקודות הקשורות למאורע זה:
א. זיהוי המקום: סבורים שהוא המכונה בימינו "עין חווארה", בריכת מים מרים במישור החוף המזרחי של מפרץ סואץ, וכשמונה ק"מ דרומית-מזרחית לעין ע'רנדל מדרום לואדי אמרה. אפשר שהשם 'אמרה' וג'בל מריר, הנמצא ממזרח לעין חווארה, הוא גלגולו של השם 'מרה'.
ב. זיהוי העץ: מהו העץ שה' הראה למשה, ומשה השליך למים? במכילתא מובאות כמה דעות: זית, ערבה, תאנה, רימון, קתרוס, הרדוף. בתרגום יונתן מצוי הזיהוי האחרון: "ואחויה ליה ה' אילן מריר דארדיפני". ומפרש בפירוש יונתן:" סבירא ליה כר"י בן קרחה במכילתא דסבר עץ הורדפני. ופירש ב"ערוך": אילן גדל על פני המים ועליו דומין לשושנים ומרים ביותר וסם המוות של בהמה הוא". זהו ללא ספק צמח הרדוף הנחלים המוכר לנו.
פרחיו הגדולים של ההרדוף צבעם אדום או ורוד. הרדוף הנחלים, המצוי בארץ, גדל בר על גדות נחלים. מיצו מכיל חומר רעל חריף ובע"ח אינם אוכלים אותו. יש לציין כי שפן הסלע ניזון מן ההרדופים שבנחל ערוגות מבלי להינזק. מאבקת קליפתו עושים רעל לעכברים. גם צוף הפרחים שלו נחשב לארסי. יש מיני הרדוף שרעליהם החזקים פועלים במנות קטנות כסמי תרופה, ועל כן הפכו לצמחי רפואה חשובים.
צמח אחר הוא הרדופנין או הרדפנין, שנמנה בברייתא של 'דבי שמואל' (פסחים לט ע"א), עם מיני הירקות שאדם יוצא בהם ידי חובת מרור בפסח. ברור מהסוגיה שם, שהכוונה למין ירק מר, להבדיל מן ההרדוף שהוא מין אילן רעיל.
לפי הפירושים שמדובר בצמח מר, או בהרדוף - שהוא גם ארסי, עוצמת הנס גדלה: ה' הורה למשה לזרוק עץ מר למים מרים, והמים נמתקו!
ג. מהות הנס: הרמב"ן מסביר: "נראה לי בדרך הפשט כי העץ ההוא ימתיק המים בטבע והוא סגולה בו ולימד אותה למשה. ורבותינו אמרו שהיה העץ מר והוא נס בתוך נס". האב"ע מסביר: "זה העץ לא ידענו מה היה, רק דבר פלא היה. ואילו היו המים עומדים (מכונסים בבריכה או מעיין) היינו אומרים דרך רפואה היה ונכון הוא מה שאז"ל ". וכן אב"ע בהמשך בד"ה ושמרת כל חקיו: "ואנחנו לא נדע איזה עץ היה, כי הכתוב לא גלהו. ואילו היו כל עצי העולם, שהם ממין העץ שהשליך משה אל המים, היו מושלכים במים מועטים, לא שבו מתוקים, ואף כי נחל שוטף, רק היה במצווה עליונה ופלא גדול. וכן מעשה אלישע במלח". האם לפי הרמב"ן בדרך הפשט, מדובר בנס? האם לפי האב"ע יש אפשרות להמתיק את המים?
הרי גם אם נאמר, שהיו מספיק עצים כדי להמתיק את המים לכמות גדולה כל כך של אנשים - שש מאות אלף רק הגברים, כפי שמובא בפירוש אב"ע לעיל, וב-'דעת מקרא': "שאפשר שבא כאן 'עץ' במשמעות של שם קבוץ. חורשה של עצים היתה שם, ו-ה' גלה למשה, שיש בהם סגולה להמתיק את המים, ומשה השליך אל המים גזעי עצים או ענפים ועלים", מסתבר, שא"א להפריד את המים מהמלח המומס בהם ע"י עצים בדרך הטבע ללא תהליך להתפלת מים (כדלהלן). יש לציין שכאן מרירות המים באה להם מחמת שמומסים בהם הרבה מהמלח מהסוג סולפט-מגנזיום.
פתרון לשאלה זו מצאתי בחזקוני : "אע"פ שהיה בידו של הקב"ה להמתיק בלא עץ, דרכו לעשות ניסים כמנהג העולם שמטילים סם מתוק לתוך דבר מר". וכן ברלב"ג מסביר, שהעץ היה מתוק, אבל לא היה בכוחו להמתיק את כל המים אלא רק שיעור מעט. ומוסיף: "ובכלל הנה כל המופתים שיעשה ה' יתעלה, יחבר להם מהסבות מה שיהיה בו יותר מעט מהזרות אצל הטבע". נראה, שגם הרמב"ן בדרך הפשט, וגם האב"ע, מודים שבכל מקרה מדובר בנס. אלא שהנס שעשה הקב"ה הוא בדרך מנהגו של עולם. וכך היא דרכו של הקב"ה בעשיית ניסים שעושה אותם בדרך הטבע, ולא בדרך מוזרה לטבע לגמרי . והנס הוא, שהומתקו כל המים ולא בשיעור מעט כבדרך הטבע .
תגובות