להטוטי שמחת בית השואבה בימי חול המועד של חג הסוכות היו עושים במקדש שמחת שאיבת המים; בשעת שאיבת המים וניסוכם על גבי המזבח, היו מנגנים בחלילים ובכלי שיר אחרים ואומרים שירות ותשבחות. "אמרו: כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו" (סוכה ה, א). שמחה זו נקראת כך ע"ש הכתוב: "ושאבתם מים בששון" (ישעיה יב, ג), ובירושלמי מפרשים שמשם שואבים רוח הקודש, שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה. בתלמוד, בתיאור שמחה זו נאמר: "אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל, כשהיה שמח שמחת בית השואבה, היה נוטל שמונה אבוקות של אוּר (=אש) וזורק אחת ונוטל אחת, ואין נוגעות זו בזו " (סוכה נג, א). א"כ, רבן שמעון בן גמליאל היה להטוטן. עד כמה להטוט זה קשה ומדהים, נדון במאמר שלפנינו. חובבים רבים משתעשעים באותו להטוט של זריקת שנים או שלושה עצמים אל-על, קליטתם וזריקתם בזריזות חזרה כלפי מעלה. בכך הם ממשיכים מסורת עתיקה, שמקורה כבר במצרים העתיקה, לפני למעלה מחמשת אלפים שנה. אחד ממעשי הלהטוטים המקובלים הוא המפל , הנוצר משלושה כדורים, הנזרקים שוב ושוב בזה אחר זה, כל פעם מיד אחרת. ליצירת גשם של כדורים - להטוט שנראה פחות מורכב, אך הוא קשה יותר לביצוע - זורקים את הכדורים מתוך היד האחת, בעוד היד השנייה קולטת את הכדורים הנופלים ומעבירה אותם בזריזות חזרה ליד הזורקת. אריסטו, שלא נהג לבצע ניסויים, האמין שמסלול עצם שנזרק כלפי מעלה מורכב משתי תנועות נפרדות ועוקבות. גם אלה שבאו בעקבותיו נהגו לחשוב, שכדור הנזרק כלפי מעלה נע במסלול אנכי עד כלות הכוח הדוחף אותו, ואז הוא פותח בתנועה אנכית חזרה כלפי מטה. דעות אלה שלטו בכל העולם המערבי עד המאה ה-17 . עד שגליליאו ובני דורו הדגימו, איך תנועתו של גוף תלויה בצירוף כוחות הפועלים עליו בכל יחידת זמן, ושעצם הנזרק כלפי מעלה אינו מתווה שני קווים ישרים, אלא צורת קשת. הקהל המוחא כף לעושה הלהטים ושואל בתמימות, אם יוכל להוסיף עוד כדור אחד, אינו יודע כי עליו להקדיש מאות שעות אימון, כדי להגדיל את מספר העצמים שיוכל להטיל אל-על. מבצע כזה דורש דיוק מרבי בעוצמת הטלת הכדורים, ושמירה קפדנית על תזמון הזריקות. לפי חוקי הכבידה, גדלה מהירותו של גוף הנופל אל פני האדמה ב-9.8 מטרים לשנייה בכל שנייה, על כן - ככל שזורקים את העצם גבוה יותר, תהיה מהירות נפילתו חזרה גדולה יותר. פירושו של דבר, שאף אם יתאמן הלהטוטן ויזרוק את העצם גבוה יותר ויותר, ירוויח - באופן יחסי - פחות ופחות זמן בין זריקת העצם לקליטתו; טבעת הנזרקת לגובה של 4.5 מטרים, תחזור לידי הזורק תוך 3.5 שניות, אך אם יטיל את הטבעת לגובה של 9 מטרים - לא ירוויח יותר משנייה ומחצה, שכן העצם יחזור כבר אחרי 5 שניות. זאת מגבלה חמורה ביותר: על הלהטוטן, הזורק 11 טבעות למשל, לזרוק טבעת כל פחות מחצי שנייה, בכוח אדיר ובדיוק מדהים, לגובה של 9 מטרים, כדי לעמוד במשימתו. איחור קטן במועד הזריקה, או אי דיוק פעוט בגובה שאליו זרק את הטבעות, יסתיים כהרף-עין במפולת כללית. ישנה חשיבות גם לאחידות במשקל ובצורה של העצמים הנזרקים, על מנת שינועו כולם במסלול מדויק. השיאים כיום בלהטוטים אלו (ע"פ ספר שיאי גינס):
· 12 טבעות (וכן ב-10 כדורים): אלברט לוקאס (ארה"ב), 1985.
· 7 לפידים בוערים: אנתוני גאטו (ארה"ב) 1989.
א"כ, רבן גמליאל היה להטוטן אדיר, שביצע את הלהטוט ב-8 לפידים בוערים! החלק המדעי ע"פ "לדעת" כרך יג, חוברת 4, עמ' 20.