למאמר המעודכן שלי, בבלוג תורה ומדע, אנא גלוש לבלוג תורה ומדע בכתובת:

http://toraumada.blogspot.co.il/2017/01/Bo-how-to-measure-midnight.html

לפרשת בא

"כחצות הלילה" – איך מודדים ?

בפרשתנו אנו קוראים על העיתוי של מכת בכורות: "ויאמר משה כה אמר ה´ כחצׁת הלילה אני יוצא בתוך מצרים" (יא, ד). הפרשנים עמדו על הביטוי "כחצות הלילה": יש שפירשו שהכוונה לחצות הלילה ממש (רש"י בפירושו הראשון, רשב"ם, חזקוני, אבן עזרא בפירושו הראשון), כלומר ברגע חצי הלילה; יש שפירשו שהכוונה החל מחצי הלילה (אבן עזרא בפירושו השני), כלומר בחצי הלילה השני; ורש"י בפירושו השני מבאר ע"פ המדרש: "סמוך לו, או לפניו או לאחריו", כלומר,  קצת לפני או אחרי חצות.

מבחינה אסטרונומית, חצות הלילה הוא הזמן בו השמש נמצאת בנקודה הכי תחתונה מתחת לאופק, בניגוד לחצות היום בו השמש נמצאת בנקודה הגבוהה ביותר בתנועתה היומית.

כיצד הקדמונים מדדו את זמן חצות הלילה ?

1. ר´ שמעון חסידא במסכת ברכות (ג, ב) מספר לנו, שדוד המציא פטנט מיוחד כיצד להתעורר בחצות הלילה:  כינור היה תלוי  מעל מיטתו, ומכוון לכיוון ממנו נושבת הרוח,  ובחצות הלילה היתה נושבת רוח בין מיתרי הכינור, והיה מנגן מאליו. כך דוד המלך היה מתעורר בחצות הלילה.

2. האבן עזרא מסביר: "וידוע כי אין יכולת בחכם לידע רגע חצי היום כי אם בטורח גדול בכלים גדולים של נחשת. ואף כי חצי הלילה שהוא יותר קשה" (שם). מה הם "כלים גדולים של נחושת"?

האבן עזרא כתב ספר בשם  "כלי נחושת", אשר כולו עוסק בתיאור הכלי ואופן השימוש בו בהרחבה. בשער הראשון הוא כותב: "מזכרון כלי האצטרלוב. והשמות הנופלים בו. והרשמים הנופלים בו. וקראתיו כלי נחושת מפני שרובם עושים אותו מנחושת. ומי שרוצה לעשותו מכסף או מזהב הרשות בידו". האב"ע מתאר בבקיאות מדהימה את הכלי ואופן השימוש בו, מניסיון אישי. הוא מתאר, בין היתר, כיצד לחשב כמה שעות עברו מהיום ומהלילה באמצעות האצטרולב.

האצטרולב מורכב מלוח עגול, המכוייל במעלות (בדומה למד זווית), ומזרוע מסתובבת המחוברת למרכזו. כאשר סימון ה-0 מעלות מיושר עם האופק, וכוכב כלשהו (או כל גוף שמימי אחר, שמיקומו ידוע) "נראה" בקצה הזרוע, נמדדת הזווית (במעלות, מעל האופק) אל הכוכב – הוא קו הרוחב. על המעגל חרוטים קווי הקוארדינטות שמייצגים היטל של  ספרת השמיים, כפי שהם במקום ידוע כלשהו על פני כדור הארץ. מעל מערכת הגריד הזו מסתובבת ה"רטה", שהיא מסגרת עם סימונים שנקודותיה מסמלות כוכבי שבת. לאחר שהמכשיר מכוייל לשעה הנוכחית, ניתן לקרוא את מיקום הכוכב מהגריד. ניתן לבצע גם את ההיפך ולהתאים את האצטרולב למיקום הידוע, ולדעת, לפי החישוב, מה השעה. האצטרולב הומצא ככל הנראה ע"י היפארכוס במאה השנייה לפנה"ס.

3. כלי בנוסף באמצעותו מדדו זמן בלילה, הוא "שעון המים" (clepsydra). כלי זה נזכר במקורות, ומכונה בשמות שונים [חלפסדרא (חלף סדרא, ב"ר מט, יב), אפרכס (כלים יד, ח; ל, ד) וטיטרוס (כלים ב, ו)] המעידים על צורות שונות של הכלי.

שעון המים הומצא סביב שנת 1500 לפנה"ס, היה מעין שעון חול, שהשתמש במים המטפטפים בין שני מכלים, שסומנו לציון מעבר הזמן. למשל, טפטוף המים ארך 24 שעות בין מיכל אחד למשנהו, התהליך החל בצהרים ושני מכלים מלאים למחצה ציינו את חצות הלילה.

בזוהר מתואר הכלי הזה: "רבי אבא הוה אתי מטבריא לבי טרוניא דחמוי, ור´ יעקב בריה הוה עמיה. אערעו בכפר טרשא, כד בעו למשכב אמר ר´ אבא למריה דביתא אית הכא תרנגולא... בגין דקאימנא בפלגות ליליא ממש, אמר ליה, לא אצטריך, דהא סימנא לי בביתא דהדין, טקלא דקמאי ערסאי, מלינא ליה מיא ואתגלגל היא קיטפא ונהים ושתמע קלא בכל ביתא, וכדין הוא פלגות ליליא ממש" (זוהר פרשת לך-לך, דף צב:). ר´ אבא בדרכו מטבריה, עצר לישון בכפר טרשא. שאל ר´ אבא את בעל הבית אם יש כאן תרנגול שיעיר אותו בחצות הלילה. ענה לו בעל הבית, שיש לו כלי יותר טוב: כלי שבצידו האחד יש משקולת ובצידו השני קנקן מלא מים, הנוטף טיפה אחר טיפה דרך נקב בתחתיתו. וכשיתרוקן הקנקן נופלת המשקולת למטה ומשמיעה קול, והקול היה מעיר את כל אנשי הבית בחצות הלילה ממש.