למאמר המעודכן שלי, בבלוג תורה ומדע, אנא גלוש לבלוג תורה
ומדע בכתובת:
http://toraumada.blogspot.co.il/2014/10/VZot-HaBerachah-burial-of-moses.html
קבורת משה רבינו
בפרשתנו אנו קוראים על כך שנביא הנביאים, משה רבינו ע"ה, מת מיתת נשיקה ע"י הקב"ה ונקבר בהר נבו. בשורות הבאות נעמוד על זיהויו של מקום קבורתו של משה רבינו. ראשית נעסוק בקשיים העולים מתיאור קבורתו של משה רבינו בפרשתנו:
בפרשתנו נאמר: "ויעל משה מערבת מואב אל הר נְבוֹ אשר בארץ מואב אשר על פני ירחו" (לד, א) ואילו בספר במדבר (כז, יב) ה' מצווה את משה "עלה אל הר הָעֲבָרִים הזה". מהו היחס בין הר נבו להר העברים? בספר במדבר נאמר: "ויחנו בהרי העברים לפני נבו, ויסעו מהרי העברים ויחנו בערבות מואב על ירדן ירחו" (לג, מז-מח). הרי שהיה הר העברים בקרבת מחנה ישראל בערבות מואב, ואחת הפסגות שלו היתה הר נבו. הנצי"ב בפירושו 'העמק דבר' פירש ששני עברים היו בו, עבר מזרחי שהיה שייך למואב, ועבר מערבי שהיה שייך לנחלת בני גד, ובאמרו "על פני ירחו" (לד, א), הכוונה לצד המערבי, שהיה שייך לארץ ישראל ומשם יראה את הארץ.
נאמר בפרשתנו: "ויקבר אותו בגַי בארץ מואב" (לד, ו) ואילו לעיל הוא אומר: "ומת בהר אשר אתה עלה שמה" (לד, ג) ? משה נקבר בשיפולו של ההר, ושיפולי ההר אף הם קרויים 'הר'; ולפי ששיפועו התחתון של ההר מחובר עם הגי שמתחת ההר, הוא קורא לשיפולי ההר 'גי', כשולי קדרה שהם בכלל הקדרה (דעת מקרא).
ז' באדר הוא יום הולדתו ופטירתו של משה רבינו. בערבות מואב מזרחית לים המלח, מתנשאת פסגה רמה ומבודדת שהירדנים אינם מקנים לה חשיבות רבה. על אותה רמה כותב ר' יהודה הלוי: "שלום לך הר העברים ושלום לך מכל העברים". ואכן זוהי, אולי, אותה פסגה אליה עלה משה רבינו לראות את הארץ אשר שמה לא יבוא. בסביבה הקרובה מצוי קברו של משה רבינו ובכל האזור שקקו חיים יהודיים בתקופת ההתנחלות, אז התיישבו בחבל ארץ זה שבטי ראובן וגד.
משה מת "על פי ה' " ב-ז' באדר, וכמו שאומר הספרי: "כשהמקום נוטל נשמתן של צדיקים, נוטלה מהם בנחת רוח". וכן, לא לשווא הוטבע יחודו של יום זה לדורי דורות. חכמים מתרצים שיש צורך בקבורתו של משה דווקא מחוץ לא"י, שבזכותו יקומו בתחיית המתים מתי חוץ לארץ.
למרגלות הר נבו מצוי יישוב הקרוי כיום חירבת מוחיט או חירבת עיון מוסה. בחפירות שנערכו ביישוב נמצאו רצפות מוזאיקה מהתקופה הביזנטית. אולם לאחרונה נמצאו ממצאים שאינם מפתיעים את הקורא בספר יהושע - חרסים שונים מהתקופה הישראלית הקדומה. מסתבר שבמקום היה קיים יישוב יהודי עד לתקופת מישע מלך מואב, אשר כבש ערים יהודיות והנציח זאת במצבתו - "מצבת מישע", ובאמת קבורתו של משה היתה בגבול נחלת ראובן וגד הוכחה נוספת לדיוק של הספרי - "מת משה בתוך נחלתו של ראובן וניקבר בשדה נחלתו של גד". הערים החשובות בסביבה הן מידבא וחברון - בימינו עיירות ערביות שהר נבו או בערבית ג'בל נבא, מתנשא ביניהן. ג'בל נבא מתנשא לגובה של 802 מטר מעל פני הים. מפסגת ג'בל נבא, הנמצאת בראש המזקף התלול שמעל לערבות מואב ושקע ים המלח, אפשר להשקיף על חבלי ארץ נרחבים: חלקו הדרומי של הגלעד (=עבר הירדן המזרחי), חלקו הצפוני של ים המלח, בקעת הירדן, הרי יהודה, השומרון והגלבוע. אבל אי אפשר לראות מג'בל נבא את חלקו הדרומי של ים המלח, המסתתר מאחורי רכס ההרים שמדרום לג'בל נבא, וכן אי אפשר להשקיף על דן, על ארץ נפתלי ועל הים האחרון הנזכרים בפרשתנו: "ויראהו ה' את כל הארץ את הגלעד עד דן. ואת כל נפתלי (=ארץ הגליל;יהושע כ, ז) ואת ארץ אפרים ומנשה (היושבות במרכז הארץ) ואת כל ארץ יהודה עד הים האחרון (=הים המערבי - הים התיכון)" (לד, א-ב). ניתן לתרץ ע"פ הרמב"ן (שם), שה' הראה למשה את כל הארץ ב"מעשה נס" משום שמשה אהב מאד את ארץ ישראל; לכן משה הצליח לראות גם חלקים שאינם נשקפים מג'בל נבא - הר נבו.
ניסיונות שונים, כמעט כולם של לא יהודיים נעשו במשך התקופות למצוא את קברו של משה, אולם הגדיל לעשות אדריאנוס קיסר רומא אשר שלח משלחות בכוונה לחפור ולמצוא את קבר משה רבינו "אלו שהיו חופרים למעלה, היו אומרים למטה תמצא אותו, ואלה שלמטה היו אומרים למעלה תמצא אותו, עד שיגעו ומתו" (ספרי).
אחת הסיבות להעלמת מקום קבורת משה רבינו היא ע"פ האברבנאל : "כי הדברים הקדושים כולם, כארון, והמנורה, ושמן המשחה וקבורת משה נגנזו, כדי שלא יבואו האומות וישתמשו בהם בהיפך הכוונה האלוקית; הלא תראה שמערת המכפלה אשר נקברו שמה האבות, היא היום בידי הישמעאלים ועשו עליה בית תיפלתם וכ"ש שהיו עושין זה לקבר אדון הנביאים", דבר המוכר לנו מעצם ימינו אנו, ודבר זה התקיים. הערבים כתוצאה מאמונה שמקורה אינו מחוור, מאמינים כי קבר משה מצוי במדבר יהודה וכך בעבר הירדן מצוי "בשלווה" קברו של משה, אותו קבר עליו אמרו חכמים, כי הוא מעשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות. סיבה נוספת להעלמות מקום הקבורה, כפי שמסביר רבי חמא ברבי חנינא, כי "גלוי לפני הקב"ה שעתיד ביהמ"ק להיחרב וישראל יצאו לגלות, שמא יבואו לקבורת משה ויתחננו ויעמדו בבכיה - ועומד משה ומבטל את הגזירה, לפי שחביבים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם" ("עין יעקב", סוטה יד ע"א).
