בס"ד יום שישי כ"ט טבת ה'תשס"ד, חצות היום.
גם בפחות מ-30 אנשים ברחבה החיצונית של הכותל
בשעה זו של עסקי השבת
כשרוחות קרות מקפיאות את הידיים
רגעים נסתרים מופיעים.
פעמוני כנסייה רחוקה מתמזגים עם קול המוזאין
אך היהודי המפזר פירורים ליונות השוכנות כאן
מוכיח באחת את קולה של נשמה יהודית.
קראתי פעם שאלפי המתפללים וידיהם הכלות
יוצרים שכבה לא נעימה על האבנים התחתונות
שמנקים בשעה שהשעה נצרכת לכך
אך שכבת ההיסטוריה שעוד לא תמה
רק ממשיכה למגנט ולפרוח.
***מעזרת הנשים נשמע קול מדון
נשמה שלא מוצאת לה מנוח
גוף שאיבד את מקומו לצנוח***
וכאן נוספת עוד תמונה, ועוד אחת,
על אף הרוח.
---
ברור מהיכן שואבים את הכוח.
- - -
שופר קורא להר הבית
התהלכתי רבות עד בינוֹת לשׁערים גמעתי אוויר מכושף של הרים רוחשים נתתי עיני באותם הדורים השואלים: "ואתה, מה כנגנדו תשיב?" המשכתי מעט עד בינות לגלאי שומע צליליו של ההר הרועש קול שופר הבקיע דרכו לאוזניי ודומה שתשובה הוא משיב - ומבקש.
תגובות