"כל עוד אין אדם נעקר מן החברה שלו ומהסביבה שחייו היו נטועים בה, חשיבותם של פרטים המופיעים בקורות חיים מסתכמת גם מבחינתו בכך שהם מציינים חטיבות עיקריות בחייו ונקודות מפנה חשובות שחלו בהן. אבל כשיד המקרה, או עבודתו, או המחלה, מביאות לבדידותו ולניתוקו, לפתע מתחילים הפרטים האלה להחוויר ולהתעמעם, ובמהירות מדהימה הם מצטמקים ומתפוררים, כאילו היו מסכה נטולת-חיים עשויה מעיסת ניר ולכּה, ששימשה אותו פעם, ואילו מתחתיה מתחילים לבצבץ חיינו האחרים, שרק אנו עצמנו מודעים לקיומם, כלומר ההיסטוריה ה"אמיתית" שלנו - הגופנית והנפשית - זו שאינה רשומה בשום מקום ואין איש משער את טיבה, שיש לה קשר מועט עם הצלחותינו החברתיות, הגם שמבחינתנו היא המכריעה בלעדית לטוב ולרע, והיא היחידה שהינה חשובה והיחידה שהינה ממשית."       (מתוך "ימי הקונסולים", רומן היסטורי-פסיכולוגי מאת איוו אנדריץ', עמ' 28-29, תורגם לעברית ע"י דינה קטן בן-ציון.)