רציתי לכתוב יופי, רציתי לכתוב למישהו תוכן ואמת פנימית, רציתי להביע את עצמי עלי דף, להתבטא, לשתף ולחלוק תחושות. החלטתי למען את הדברים אליך, בידיעה, כמעט וודאית, שדווקא את, תשמחי לקרוא מילותיי, תשתתפי איתי במחשבותיי והרגשותיי ותתרגשי מאותם תענים, שנכתבו ממני-אליך, ברגש. יש בי המון; המון רגש עכשיו- רגש טוב ברובו וגם קצת פחות, רגעי שפל והמון רגעים של שמחות. המון יופי שראיתי בעולם, בחיים, בחיי שלי ובדברים היום-יומיים, יופי מרווה וכ"כ ממלא, כ"כ הרבה טוב שמורעף עלינו, בחסד ולא תמיד בזכות, כ"כ הרבה אהבה ושמחה, חברות, פשטות ויופי- כ"כ הרבה יופי מפעים... מסלול חיי מלא וגדוש ברגשות, חוויות, ריחות, טעמים, מחשבות, תובנות וחלומות, המצטרפים יחד כפסיפס מדוייק ועדין, למחול מטורף של צבעים, על רחבת הריקודים של החיים. יש בי כ"כ הרבה מכל זה, שלפעמים, הלב מרגיש כה גדוש וכמעט ועולה על גדותיו. כמה חסד וחמלה, כמה טוב אנושי ועשיה למען הזולת ראיתי בחיי, כמה למדתי מכך, כמה החכמתי, התקדמתי, הבנתי... כמה כאבתי, אוי, כאבתי הרבה ועוד אכאב... אתגרים נכונו לי- בלי סוף, אני יודעת. אך עם זאת, כאבי ההווה, הפצעים הפתוחים של מציאות היום, הן יגלידו ויהיו למזכרות העתיד, לשיעור המאלף של מסלול חיים דינאמי, ודמעות הצער של העכשיו, תהפכנה לדמעות השמחה של המחר. הן שתשקנה את ליבי ותדשנה אותו בכאב ועצבות, לקראת פרחי התובנה והאושר הצפויים לי, כך אאמין. לא אכחש, ראיתי גם רוע, ראיתי טפשות, קינאה ויוהרה, לעיתים ראיתי יופי אך לא במקומות הנכונים, אך אין בכך בכדי להפחית מגדלות העולם המופלא הזה והנס לתוכו אנו מתעוררים מדי בוקר. נכוותי, לא אחת ולא שתיים, מתוך כך למדתי להזהר ולהסתכל אך לא, חלילה, לאבד אמון, לחספס תום, לפספס נערות ולהפסיק לזרום. אושר שחוויתי, השתדלתי לחלוק, לא להתבצר במגדל האטום של השתקת רגשות וחשש מפני קינאה. גיליתי חברות אמת מהי, למדתי סדרי עדיפויות וכוחה של משפחה. חייתי רגש בעוצמות, לחיוב ולשלילה. למדתי, ניסיתי להרחיב אופקיי, חיפשתי גיוון ועניין, תרתי אחר חכמות שונות, יצירות ותחומים המרחיבים דעתו של אדם. כמה אפשרויות פספסתי, אך משמע כי זכיתי להזדמנויות הרבה. אילו דמויות מופת ליווני בחיי! פגשתי ביד מלטפת מול קומץ יד, נדקרתי ודקרתי, הקמתי חומות הרבה ופגמתי ביופי הבריאה, לפעמים תיקנתי, לעיתים בניתי בניינים טובים וחזקים יותר מאלו שנפלו. נמשכתי אחר הבטחות, גם כשידעתי כי הן בבחינת קיר שטוייח תפל. שמרתי על תום, על חום, לא הפסקתי לבקש קרבה, למרות שלפעמים ידי האחת הרחיקה בעוד השניה קרבה. השתניתי, גדלתי ועוד רבה הדרך אשר לפניי! אך בלובשי את סרבל העבודה, מתוך נכונות עיקשת להצליח במשימת הנצח הזו, שנקראת - החיים, עבודה כה קשה ששכרה העצום בצידה, אדע ואבטח בכל סובביי ובקב"ה, שם למעלה, שמכוון ומיטיב. אפול ואקום, בשמחה!!! לא אפחד ולא אכנע. אמצא לי עוד יופי, עוד אושר וטוב, אזכה להיות נאהבת ולא רק לאהוב. בברכת בריאות, שמחה, מזל והצלחה, שנזכה ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם...