"לא כל היתושים זורמים אל הים"
אני מצהיר
ומעיף מבט לעברך.
את שקועה בספר החדש
שחבר לשעבר קנה לך
ליום הולדת.
"ואין דבר העומד בפני הלצון"
אני מוסיף.
את בשלך
מפזמת את השיר שלנו
מפשפשת בעבר שלכם.
מרקינוסטטוס זון גלר
-
אספדיסוס לדנה פורטה וייה קולומדיכוס.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מעולה... ולצערינו (ונראה לי שאני מדברת בשם רבים...) גם מוכר, ועצוב, ונוגע-נוגה [ליצירה]
- [ליצירה] בקריאה שנייה, אוהבת עוד יותר!!! [ליצירה]
- [ליצירה] אני צופה בה לועסת את שברי הזמן ואז מנפחת מנפחת מנפחת ומתפוצץ. [ליצירה]
- [ליצירה] אאוץ'. עצוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אבל באמת לא כל היתושים זורמים אל הים. אתה מתחיל משעשע ומסיים עצוב. זה יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] איך יכולת להישאר בחדר? [ליצירה]
- [ליצירה] וזה קרה כי זה היה צריך לקרות ולגמתי ונספגתי בתוכך ואפילו שירד כאב כי הרחבתי שפתותייך וזרמתי ותוכך. ועם כל זאת החזקתי בידך ובליטוף קל אמרתי יבוא עוד ויעבור. [ליצירה]
- [ליצירה] כן. זה הסתדר יותר טוב עם הראפ. הקצב. חוצמיזה, לבנות יש יותר חוש. [ליצירה]
- [ליצירה] לותנת, פשוט יצירה משובחת. מסכים עם כל מה שאסתר כתבה. וגם, שיעור פילוסופי לא קטן. נ.ב- למה לא הוזמנתי? [ליצירה]
- [ליצירה] לא מוצא פה שום דבר חדשני. או מעניין. ו-וואלה, אם לפסק, אז עד הסוף וכמו שצריך. [ליצירה]
- [ליצירה] מה זה צריך להיות זה??! [ליצירה]
- [ליצירה] וואי, פעם ראשונה שאני קורא. יפה לאללה. [ליצירה]
- [ליצירה] אחלה תרגום! [ליצירה]
- [ליצירה] אך ישנה המסגרת תלויה על בלימה. ויבוא האחד שירים ת'כפפה. ויבנה וישלים את הלב השבור וישמור למשמרת את הרסיסים שנפלו. וישמור ויגן עליו מכל משמר שלא יקרה עוד כזה דבר. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, גברת לותנת, גם אני נהניתי נורא. אגב- האם זהו הספסל ההוא מול האגם? [ליצירה]
- [ליצירה] טם טם טם טם טם טם טם טטט טם טם טטטה טטה טם טטטה טם טם טם טם. (במנגינת ההימנון האמריקאי) [ליצירה]
תגובות