איך תופי הלב רועמים
לנוכח בואך הלילה.
איך עיני כזיק
חודרות מבעד אפילה,
כשאת יוצאת מגדרך
מדלת אמותייך,
משתנה למולי בגוונייך,
עושָה צעד אחד
ועוד צעד שני,
נושקת שפתיי
ואני מושיט ידי
לאחוז בחלום
שהופך למציאות
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
זריחה אנושית מול זריחת הטבע. הטבע כעד לאהבה בינו לבינה.
אהבתי את שורת הסיום:
יִראוּ עֵינֵיינְוּ וִיחֵזוּ,
בְּאֶלֶם זְרִיחָתֶךְ...
תמה אני איך לא הגיבו עד כה ליצירה משובחת זו. ולמה אני צריך להחזיק את מדור התגובות הזה על כתפיי!
[ליצירה]
-----
אתה מדבר על צעדות, עולם משתנה, אנושות גדולה,פסגות ותהומות.
מדוע שלא תכתוב על היחיד, על בן האנוש הממוצע עם האהבות, החולשות, החסרונות והכאבים.
תגובות