בס"ד. התשובה היא באה ועל פיתחי עומדת ודופקת בעוז בדלת ליבי וקוראת, וזועקת, אך אני - איך אקום מעל מיטתי? וכלה כוחי, ועולים תירוצי היצר כהנה וכהנה , והתשובה נחלשת, אך ממשיכה לזעוק, והיא קוראת לי רק לי והיצר ממשיך, אט אט נחלשות קריאותיה, עד שבקושי נישמעת, אך פתאום אני רואה כי לא היצר נותן תירוצים אלא אני ואלו תרוצי הבל ורעות רוח.. נ ב ה ל ת י זינקתי מעל מיטתי ו ר ע ד ה א ח ז ת נ י פתחתי את דלתות ליבי הרמתי את התשובה והבתיאה לתוך ח ד ר י י והשקיתיה מים חיים, ותחיי! ו ת ח י י ה ת ש ו ב ה ! ותחבקני באמרה: " שובי אהובה אבא קורא לך! מזכיר לך! הוא כאן, ובכל מקום, הוא ראה אותך בכל מצב, הוא מבין אותך ויודע מה טוב לך, אנא אהובה! שובי אליו!" ואני מקשיבה ובוכה.. אשוב.