פגישת מחזור כ' הטלפון צלצל, על הקו הייתה ערה. שוחחנו על דָא ועל הָא. היא סיפרה לי על המפגש הממשמש ובא, אף שלחה לי בפקס את ההזמנה. בסופה של שיחת טלפון עם דליה האחראית על הארגוּן, בה ניסיתי לברר פרטים, כמו: מי הבאים ומה מביאים? נתבקשתי לכתוב מספר מילים. מרגע שהוטלה עליי המשימה חשבתי והרהרתי: מה מביא אותי ועוד אנשים, שלא פגשתי עשרות שנים ורבים מהם זה לזה כמעט זרים, לבא לכאלה מפגשים? המסקנה היא: כּכל שמתבגרים לעבר מתגעגעים וּכּכל שבְּבּיצת ההווה העכורה מדשדשים, כך הימים ההם נראים יותר יפים וּוְרוּדים. נתבקשנו להביא מזכרות, החלטתי להביא איתי את ספר הזיכרונות. דפדפתי בו חזור ודפדף. ככל שקראתי ועיינתי יותר בדפים, סימנתי והעליתי כאן מספר פנינים, המוכיחים כאלף מונים, עד כמה היינו באותם הימים כאלה בגיל הנעוּרים: א) אידיאליסטים: "הרובה על השכם, הדגל ביד, לקראת הגשמה, קדימה נצעד". ב) פטריוטים: "אם ירחיקך הגורל אל העולם הגדול רחב הידיים, אל תשכחי את ארץ הולדתך ארץ ציון ירושלים." ג) מוסריים: "השקר הוא בור לרגליים והאמת היא אור לעיניים, לכן תבחרי בדרך היושר ותראי בחייך אושר." ד) תמימים: "אין מכשול תחת השמיים הרצון פורץ הכל." יש שראיתי בין השיטים והדפים "מוסדות" שהיו, חלקם אינם ואחרים ממקומם הועברו. כמו: חנות "תרבות" בביאליק, בה בילינו ואת ציודנו רכשנו. או "מכבי אש" ברחוב שילה על הגבעה שלתזמורתם האזנּו. כאן אפסיק את הכתיבה ואת רשימתי אסיים, פן אסחף ואתכם אשעמם. לאה מרחב-(דרורי)