[ליצירה]
**
מתקרבת-תחשבי על שיר ללא רעיון. במושגים שלך אולי תביני את זה יותר טוב;) גם צילום זו אומנות.
נפלאית-אולי פשוט כי אף אחד לא מצא משו מעניין באש דועכת...האמת, שאם מצלמים משהו כמו אש דועכת, צריך להתמקד במה שיש בה, כי אין בה הרבה. אבל ברגע שאתה מצלם אש דועכת מנקודת מבט שמצלמים שרפה של יער, זה מה שיוצא, הרבה שחור...
[ליצירה]
רו,
אולי אני לא בקיא יותר מדי, אבל לא זכור לי שבפרשות בתוכחה מדובר על משהו אחר חוץ מענישה ע"י ה'. כמו שאמרתי, ענישה ע"י הקב"ה, לדעתי, מגיעה רק מאהבה.
אז לשאלתך, כן, גם בפרשות התוכחה ה' אוהב אותנו. ולכן, זה לא אקטואלי לדיון, האם אנחנו בשלב הזה בכלל.
בקשר למה שמישי אמרה לך, זה נכון. אבל השריית שכינה בעמ"י לא חופפת לאהבת ה' אותנו.
אני לויודע למה הבאת לה את המשל של המלך והכסף. אני לא מרגיש שה' אוהב אותי כמו כסף. יש מספיק המשלות שה' אוהב אותנו כמו בניו.
וסתם ככה, ההבנה שה' אוהב אותנו כמו בנים, היא לא רק הבנה שמחייבת מצידו של ה'. נראה לי שמי שמבין את זה באמת, מרגיש מחוייב בעיקר מצידו. כמו בן שמרגיש רע כשהוא מועל באמון של אבא...
בקשר לשמחה שלי, זה פשוט עובדה. אני מרגיש שה' אוהב אותי, אבל זה עדיין לא הופך לי את החיים לשמחים. לפעמים הם עצובים. מאוד אפילו. אבל עזבי, השמחה שלי היא דיון בפני עצמו. והוא לא שייך לכאן.
בקיצור, אם זה מה שעומד בדרכך לשמחה, אז לכי תתייעצי אם מישהו יותר חכם ממני. דרכך כבר די מפולסת, צריך מישהו שיראה לך אותה.
האו.
[ליצירה]
שייך לעשות כזה דבר.
גם אני עשיתי כזה ל"פרחים בקנה", מיזמן.
רק דבר אחד. אם אתה עושה דבר כזה, אז תשנה את כל המילים או רובם.
ככה לפחות אני ניסיתי לעשות.
[ליצירה]
****
ויש לה גם, לבחורה
הקצת שמנה, צעיף
תוצרת ווינבלוק.
ולפעמים היא, הבחורה
נועלת את, הנעליים
תוצרת גרמונט.
האמת היא שיש עוד הרבה דוגמאות למה שהיא לובשת ועושה, אבל על זה אני אכתוב בשיר אחר. בלי נדר.
[ליצירה]
נושא אלומה חומד.
א. "זה שהכל אצלם מעורב", זה רק חלק מתיאור המצב. שכחת, או שבכוונה השמטת את הפרט המ-א-ו-ד חשוב, שמדובר באוכלוסיה תומכת. כשאצלנו חיילים מתים, הם יוצאים לרחובות בהמוניהם לרקוד. כשאצליהם מחבלים מתים הם יוצאים להפגנות זעם. כשילדים מתפוצצים באוטובוסים האמהות שלהם שמחות ומחלקות סוכריות. מה רצית? שאמא זקנה בת 90 תצא לרחובות חמושה ב M-16 חדיש? האם זקנותה גורמת לה להיות פטורה מעונש על דעותיה?
לא ולא. מדובר פה במלחמה של עם מול עם. יש להם ארבעים אלף רובים. יש להם צבא. הם רוצים להשמיד אותנו. הם גדלים דמוגרפית. הם מסוכנים.
במלחמה, גם ילדים מתים.
ב. "ברור שמותר וחובה לפגוע במחבל...כל עוד לא הורגים בדרך כמה ילדים".
מי שנשתבשה עליו דעתו, הוא מי שמעדיף את מות ילדינו על מות ילדי האויב.
ג. אם מחבל בא להתאבד במחסום כדי להרוג חיילים, ודרך כך הורג גם אזרחים, זה אולי כרוך בכללי מלחמה לגיטימים-עד כמה שזה נשמע צורם (בכלל, מחבל מתאבד הוא לא לגיטימי משום עצמו, אבל שיהיה). אבל, להשוות חבוב, פיגוע באוטובוס מלא ילדים, זקנים וטף, שאולי במקרה יש שם גם איזה חייל שהזדמן למקום והמחבל בכלל לא בא בשבילו, להשוות אותו לחיילנו שמפציצים בתים ולפעמים (כן, לפעמים!) פוגעים גם באזרחים-זה כבר מוגזם.
יודע מה? מה תגיד על הפיגוע בדולפינריום? גם שם הוא חשב שיש חיילים? לך תספר לאבא של משפחת חטואל שהמחבלים ניסו להרוג את החיילים שהיו ליד, אוקיי? לך תספר לילדי דקשטיין, לך תספר סיפורים לחברים שלך. על מי אתה עובד?
אבל דוגרי, אתה לא שווה את כל המילים שבזבזתי עד עכשיו.
(בוא ותספר לי בתגובה הבאה שאני מתלהם, הא? הנה מישהו שלא משחק בכללי ההתייפיפות הרצחנית שלך. שלך ושל כל החברים המטומטמים שלך בשמאל הסהרורי. החייל הבא שיהרג בשטח בנוי, על כתפיכם. ויודע מה? הילד הפלשתיני הבא שיהרג-על כתפי.)
תגובות