צאי נשמה נשכחה
מצאי מקומך
קומי, רמוסה מעוכה
היי את בעצמך
השתחררי מכבלי השקר
התעטפי לך בפנים באמת
הרוע ממך יעקר
ייתלש, ייבול ומת
קומי נשמה נשכחה
השקר-מחי
קומי צאי מתוך חשיכה
כי ה' גמל עליכי.
לומשנה גמלו
-
מצאוני השומרים הסובבים בעיר. היכוני, פצעוני, נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מי יתן הלוואי שתמצא את השילוב הנכון בינה לבין הגוף ואז תעמוד ותקרא לה בקול רם: שובי כפרה נשמה מת עליך חולה עליך (זה היה בצחוק) שובי אל הגוף המתעודד, המתעטף בלבן מזוככך(וזה ברצינות). בברכת "וחטאיכם כשלג ילבינו". רק לשמוח יש! (יש בהיפוך אותיות=שי ויש בזה רמזים עמוקים בתורת הסוד). זה יפה זה. [ליצירה]
- [ליצירה] שכחתי להוסיף: וגם לא לומד את הג(מ)ר"א ובמיוחד לא בעיון [ליצירה]
- [ליצירה] ** מתקרבת-תחשבי על שיר ללא רעיון. במושגים שלך אולי תביני את זה יותר טוב;) גם צילום זו אומנות. נפלאית-אולי פשוט כי אף אחד לא מצא משו מעניין באש דועכת...האמת, שאם מצלמים משהו כמו אש דועכת, צריך להתמקד במה שיש בה, כי אין בה הרבה. אבל ברגע שאתה מצלם אש דועכת מנקודת מבט שמצלמים שרפה של יער, זה מה שיוצא, הרבה שחור... [ליצירה]
- [ליצירה] רו, אולי אני לא בקיא יותר מדי, אבל לא זכור לי שבפרשות בתוכחה מדובר על משהו אחר חוץ מענישה ע"י ה'. כמו שאמרתי, ענישה ע"י הקב"ה, לדעתי, מגיעה רק מאהבה. אז לשאלתך, כן, גם בפרשות התוכחה ה' אוהב אותנו. ולכן, זה לא אקטואלי לדיון, האם אנחנו בשלב הזה בכלל. בקשר למה שמישי אמרה לך, זה נכון. אבל השריית שכינה בעמ"י לא חופפת לאהבת ה' אותנו. אני לויודע למה הבאת לה את המשל של המלך והכסף. אני לא מרגיש שה' אוהב אותי כמו כסף. יש מספיק המשלות שה' אוהב אותנו כמו בניו. וסתם ככה, ההבנה שה' אוהב אותנו כמו בנים, היא לא רק הבנה שמחייבת מצידו של ה'. נראה לי שמי שמבין את זה באמת, מרגיש מחוייב בעיקר מצידו. כמו בן שמרגיש רע כשהוא מועל באמון של אבא... בקשר לשמחה שלי, זה פשוט עובדה. אני מרגיש שה' אוהב אותי, אבל זה עדיין לא הופך לי את החיים לשמחים. לפעמים הם עצובים. מאוד אפילו. אבל עזבי, השמחה שלי היא דיון בפני עצמו. והוא לא שייך לכאן. בקיצור, אם זה מה שעומד בדרכך לשמחה, אז לכי תתייעצי אם מישהו יותר חכם ממני. דרכך כבר די מפולסת, צריך מישהו שיראה לך אותה. האו. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי ווי יצירה מדכאת. עצוב לי נהיה. חייכת?! [ליצירה]
- [ליצירה] ... גם לי יש יצירה, קבלו: ? ?? ??? ????! חבר. חבר חבר. חבר חבר חבר. חבר דנדש משקית חדשה. ! !! !!!! !!!!! !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! [ליצירה]
- [ליצירה] * חביב. השפה, חביבה גם היא. וכל אשר תר אחרי שפה עגנונית משובחה יואיל בטובו ויעיין בצירה 'רע מנעוריו'. [ליצירה]
- [ליצירה] ** הרבה שחור מסביב, מעגל של בערה וקצת להבות באמצע. מצטער, אבל לא מצאתי שום ייחודיות בתמונה הזו. קומפוזיציה גרועה, חוסר גוון, ושום רעיון לא טמון בה. נפלאית-כשהאש דועכת, הלהבות לא מתמרות אל על. לתשומת ליבך. [ליצירה]
- [ליצירה] אויש אויש:( זה כל כך עצוב, וכתוב כל כך טוב. אויש!!!! [ליצירה]
- [ליצירה] מגיבניק, תסתום. ועכשיו ברצינות. יש אנשים שלפעמים באמת צריך לייבש אותם באופן חד משמעי, בשפה חד משמעית, באופן קצר וקולע. אז בואו כולם ביחד, שלוש ארבע ו... שמואל, תסתום! יותר חזק לא שומעים...שמואל ת-ס-ת-ו-ם! אחח ככה טוב. ועכשיו, מה שאני הבנתי מהשיר האינפנטילי הזה: הפיגוע שהיה בקו 2, בו נרצחו נשים, גברים, ילדים ותינוקות, נגע לליבו, וזיעזע את אמות סיפיו של מר שמואל, שכן, רצח שכזה גורם באופן ישיר לחיסולה של ההודנא ע"ה שבכלל לא נולדה, אבוי! דהיינו, עזוב אותך, אז נהרגו עוד 20 איש, שטיות, נהרגו כבר יותר מאלף. הנה משפט שאמר אברהם פורז, ממש לאחר הפיגוע, אני מצטט: "יש לתת לאבו מזאן ודחלאן עוד הזדמנות, לשקם את ההודנא. ישראל לא צריכה להגיב ולפגוע בהודנא, ממילא, במקרה שהם יכשלו (אבו מזאן ודחלאן) יהיה עוד פיגוע ואז יהיה אפשר להגיב". האוזניים שומעות והלב ממאן להאמין. לא יאומן. אז שמואל, תסתום. [ליצירה]
תגובות