הרוחות שוב פונות מערבה צוללות בסימטת דובדבן אך בחוץ את עדיין לא שבה ואומרים: את מוסד מיושן מטרייה שיותר לא נפתחת ולונדון שחורת בניינים מרי פופינס תמימה ונשכחת כל כך השתנו הזמנים מנקי ארובות בימינו על גגות תחפש, אך לרִיק נתרבו מכאובים בשדותינו וסוכר שום גלולה לא ממתיק רק מעט חיילים* בינתיים עוד שומרים לך מקום כיאות שתעופי איתם לשמיים בחלום וגם קצת במציאות (*מנקי ארובות של דורנו: לוחמים וגם סתם חיילים הם עושים לפעמים בשבילנו את שאנו כבר לא יכולים) בחשכת טרמפיאדות בלילה מחכים שאולי תעצרי ותאמרי: מי נוסע למעלה יש לי שני מקומות להמריא הם שומרים לך מקום טוב באמצע אבל את - איך תוכלי להמריא? אין למצוא כבר לאורך התמזה מתקן מטריות מקצועי מטרייה שיותר לא נפתחת ולונדון שחורת בניינים מרי פופינס תמימה ונשכחת כל כך השתנו הזמנים