שמעתי מספרים שחיילים שמאבדים יד או רגל במהלך קרב עשויים לרבוץ ולבהות בגדם המדמם ולא לקלוט את האבדן. ולא לחוש בכאב. שמעתי מספרים גם שחצי ממני נעקר ואבד, ואני תרה אחריו, עד שאמצא. ולעתים אני נועצת את עיני רוחי בגדם, שם היה הוא אמור להיות. ובתמיהה ובקהות ובאבדן קולטת, בשולי תודעתי, שהוא איננו, ושזה לא כואב לי.