[ליצירה]
נו, ואיך כל זה קשור
לדמוקרטיה? האם זה בגלל הבניין ההומה, הגדוש מנגינות וריחות שכל אחד עושה מה שבראשו? אה... חלש... אבל בכל-מקרה- מעורר קצת למחשבה. נחמד, החזן.
[ליצירה]
[ליצירה]
מעולה,
פשוט מעולה! הסיפור בנוי טוב, הכתיבה זורמת, הדמויות בהחלט מובנות, והמסר- ברור וחד כתער. סיפור שממש מתאים לימי הסליחות הממשמשים ובאים, אהבתי מאוד, הראל.
[ליצירה]
לרסיס ולממזי
לא התכוונתי "לדכא" את סגנונו של ירושלמי, אלא לומר לו, שבאתר זה, על כל קוראיו- הוא לא ימצא הד רב לדבריו או לרעיונותיו. זהו. ובעניין "סגנונו": על-כך כבר הערתי פה ושם לגבי שירים אחרים פרי-עטו, וגם אחרים הצטרפו למלאכה (אציין לשבח את 'מביט מהצד' במיוחד!). ה'סגנון' הזה של ירושלמי מזכיר לי קורס באוניברסיטה שהשתתפתי בו לפני כמה שנים. שמו של הקורס: "המשוררים העבריים האקספרסיוניסטיים משנות ה-30 ועד ה-50". למדנו שם בין השאר על אורי צבי גרינברג, אברהם שלונסקי ויצחק למדן. אלה המשוררים האקספרסיוניסטים המובהקים בספרותנו. עליי לציין, שסגנונו של מר ירושלמי מזכיר לי מ-א-ו-ד את סגנונו של שלונסקי, שגם הוא, כידוע- היה סוציאליסט נלהב (אם כי לא קומוניסט). אך יחד עם זאת- מורגש בעליל שכתיבתו של מר ירושלמי הינה בגדר ח-י-ק-ו-י
ע-ל-ו-ב ב-י-ו-ת-ר לדרך כתיבתו של שלונסקי. האחרון, כתב אומנם על אירועים אקטואליים בחייו, אך שירתו ממש 'נוסקת' מעל-פני ה'כאן' וה'עכשיו'. מה שאי-אפשר לומר על שירתו של ירושלמי... אז בבקשה, בפעם הבאה שתמצאו אותי 'קוטל' דרך כתיבה של מישהו/הי, דעו לכם, כי אין זה נעשה מתוך רוע-לב או מניעים צרים... פשוט- צר לי על אותו כותב!!! ו...נכון, גם יצירותיי שלי אינן חפות מפגמים, אבל אני מראש, שלא כמו הנ"ל, אינני רואה את עצמי כמשורר דגול או כ'נושא את דגל המהפיכה'! טוב, דיברתי מספיק להפעם...
[ליצירה]
רן...
כבר כתבתי לך שאתה כותב מצויין, נכון? בכ"ז יש מילה אחת שקצת הפריעה לי... מילה המונית שמשמעה: 'מצודדת'... חבל, עדיף להימנע ממילים כאלה, לפי דעתי...
תגובות