פשוטו של פשט :
"ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואוזניים לשמוע עד היום הזה".
פסוק זה לכאורה מעורר קושי מסויים.
שהרי לא ברור בדיוק מה השתנה בכל אותם חושיהם ואיבריהם של עם ישראל
אלא שלטעמינו בפסוק כאמור, יש לכאורה הסבר לתופעה הקשה לנו לעיקול והיא :
שעם ישראל למרות המסות הגדולות , האותות והמופתים במצרים ובמדבר .
בכל זאת התקשה שוב ושוב
להאמין עד תום.
ולמעשה ההסבר של משה ניתן בפסוק זה.
ולפיו ברצות הקב"ה לנסותם, כלל לא התערב הוא בשיקלול דעתם ובגיבושה.
תודעתם של עם ישראל,נותרה אך שלהם, ללא כל שבב התערבות זרה כל שהיא.
אולי ניתן לכנות זאת כבחירה חופשית אבסולוטית מוסד זה כפי שניווכח נדון תמיד לכישלון
החושים האנושיים שלהם של בני ישראל במדבר היו נטולי כל השפעה אלוקית.
והם ככאלה,הוליכו אותם לאן שהוליכו אותם..
עתה לאחר שהברית בין הקב"ה לעם ישראל השתכללה לכלל "קומה נוספת"
לאור הברכות והקללות שבפרשה .
עם אפשרות ריאלית לקטסטרופות עונשיות על כל מעידה ומעידה.
השיג משה בעבור העם מן בריאה חדשה
עוד בונוס. עוד כלי עזר
שיצמצם את מפגעיה של הבחירה החופשית האבסולוטית כאמור
במיוחד על סיפה של ארץ ישראל
שמצריכה מטבעה בונוס מסוג האמור
והבונוס הוא :
כי תהא סיעתא דשמיא בכל אותו תהליך של גיבוש התודעה והבחירה.
על סיפה של ארץ ישראל משה משיג בעבור העם הישג כביר נוסף:
אותו ערך אלוקי מוסף בשיקלול דעתם ואמונתם.
דינאמיקה זו של התערבות וסיוע אלוקיים בגיבוש התודעה הדתית - אמונית.
תלך ותעמיק ככל שהגאולה שאנו שרויים בניצניה
תלך ותשתכלל לכלל היותה : גאולה שלמה.
ומכן לנגזרת העיקרית של הדברים:

האגדה על "הבחירה החופשית" תלך ותסדק אט אט

משום שככל שישוב ויערם האור ההוא של :
"שבעת הימים ושל :
ומלאה הארץ דיעה את ה´
ועד לסגירתו של אותו המעגל בחיבור.[בין אלוקים ואדם]
באותו האוירה והמתכונת של גן העדן הגנוז
כך יתברר יותר ויותר כי בחירה חופשית אנושית מוחלטת כשלעצמה
אין בה את הפוטציאל או התנובה התוצאתית של החיבור מלא כאמור
כדי לשוב ולהתחבר ממש לאלוהים בחיבור ההוא שנגנז,
צריך גם עזרה כל שהיא מאלוהים:
מי פחות ומי יותר.
זו אגב גם הבעיה כיום
בשביל להאמין ממש באלוהים צריכה להיות נכונות והכנעה מסויימת ראשונית משהו
לקבל עזרה ודווקא מאלוהים
גם בענין מהותי זה של עצם האמונה.
הרבים שאינם מגיעים לכלל האמונה.
יש בהם חסימה תודעתית בענין זה.
אין בהם הפתיחות הבסיסית הראשונית הזו של נכונות
לוותר לסגת מעט על מנת אחר כך לשוב ולהגיע לכלל האמת
לכן אלה לא יאמינו ואין סיכוי שיאמינו עד לאותו שלב מתקדם כאמור.
מכאן גם נגזרים כמה יסודות פרקטיים חשובים
ובראשם העיקרון:
כי כפיה דתית לעולם לא תועיל ולא תניב שום תוצאה חיובית רצויה.
ההפך נזקיה מחבלים איסטרטגית בתהליך ובהתקדמותו.
אנו צריכים לאהוב גם את הלא מאמינים משום שמנקודת מבט כאמור הם
כנכים החסרים תודעה ראשונית מפותחת בדרך לתודעה האמונית
יגיע השלב הסופי שבו הקב"ה עצמו יעקור מקרבנו את לב האבן ויפיח בנו רוח חדשה
על סיפה של הגאולה השלמה........