כשנלחמים בכימיה
בין אנשים
יש לאטום הכל, לא להשאיר פתח לאוויר
לא להיות רגישים
יש לחבוש מסכות
של שחור
לחבר את המסנן
ולנשום אויר
קר.
מנוכר.
אסור, אסור להפגע מדבר
ואם נפגעים -
אסור לבכות.
יש להזריק בכוח חומר מייבש
דמעות
מישי אחרת
-
סתם אחת.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ו..... אפשר גם במקום להלחם להיות שמחים אף אחד לא עומד מול זה... אבל ממש יפה... [ליצירה]
- [ליצירה] ממש ממש יפה אהבתי מאוד מאוד מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] ... ממש ממש אהבתי. גם את הכתיבה, אבל בעיקר את הנשמה (:. [ליצירה]
- [ליצירה] מיש, כמו תמיד, אהבתי. חבל שלא ראיתי את זה שלשום, זה היה כ"כ במקום.. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי אבל זה ממש עצוב. שלפעמים צריך להלחם. עצוב- אבל יפה. למה "אבל" בעצם. הדברים הכי יפים הם העצובים, לא? [ליצירה]
- [ליצירה] יו! איזה יופי!!! (האמת, זה יפה עד כדי מזעזע... שימוש שחור במסכות אב"כ...) ביטוי מוצלח ושונה לדברים האלה בתוך הקרטונים שאנחנו חייבים להצמד ולהתיידד איתם... (למרות שעם שלי אני ברוגז... ניסיתי! באמת ניסיתי!! אבל היא לא רוצה להיות ידידה שלי..) מעניין, אולי אפשר להוסיף גם את החלק הכי חשוב במסכה... הקשית הזו....:-) [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרפת ברכות שיר יפה ואמיתי [ליצירה]
- [ליצירה] דיתיייייי תודה שאמרת לי. בהחלט מקסים. סו. [ליצירה]
- [ליצירה] *** רעיון נפלא!:) ועוד איכשהו נכנס לנו ככה למציאות.. (תרתי משמע) ירח אוהב!:) [ליצירה]
- [ליצירה] מישיייייייייי מקסיייייייייייייייייייייייייייים. [ליצירה]
- [ליצירה] פורום תרבות מ*ככב*? [ליצירה]
- [ליצירה] אודיה, אני מסכימה בכלליות עם ההארה שלך, אבל לטעמי הפתרון הנכון הוא להוריד את ה"ללמוד", ולכתוב משו כמו "ואולי לא ידענו שפשוט הוא לא סתם." ולא משנה באיזו חלוקה. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מדהים. אין מילים בפי. בואו לראות! זה פשוט מוש-לם! החריזה, המשקל, הכל עשוי כ"כ בקפידה. פשוט אין מילים. וגם התוכן פסדר. (הממ, מעניין למה החריזה והמשקל מושלמים.. טובי, לגלות להם?) [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא מאמינההההההה :( זה כ"כ מדוייק. פשוט תיאור מדהים. --- מדליקה נר לזכרו, וגם לזכר המוטורולה טיימפורט שלי, ז"ל. סיפורו מפורט בפורום דיבורי עלמא, בשרשור "תפילה לשלום", או משו בסגנון. [ליצירה]
- [ליצירה] שלא תבינו לא נכון - השיער שלי לא בכלל לא חלק! [ליצירה]
- [ליצירה] אופס! הודעתי לי נפלטה לפני סיום הכנתה ואף לפני התחלתה אבוי, האצבע נשמטה! נלחץ לי אנטר, המקש בלי שום בושה, ללא חשש.. וכך הבעיה פתורה והתשובה היא כה ברורה: את כפילותה של רו נזנח ואת הודעתי אשלח. תשעים ותשעה היא תהא ומיד יגיב אורו, ולא ישתהה. ולשאלתה הקטנה של הרו: איכול הוא שריפה, בעירה. כך כתוב במילון. כך אמרו באבן שושן הגדול, הנורא! [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל, אנוכך - את כותבת נפלא. שנית, אני חושבת שאם מתייחסים לאמנות כאמנות נטו מפספסים קצת את האמנות, כי היא *נובעת* מהחיים ומהסיפורים שבהם. חוץ מזה, בקשר לשיר הספציפי הזה, אני לא חושבת שיש צורך לשנות. ההכנסה לסוגריים דווקא עוזרת לטעמי. כמו שאמר חתלתולו של שרדינגר, בסוגריים יש מעין אמירות מהצד, הסתכלות חיצונית. זה יכול להראות כהערות שהתווספו בדיעבד, או כהסברים לאחר מעשה (למשל, "אולי ברגע של תשומת לב", שנמצא בסוגריים, מנמק את "ופגעה המאכלת", או מנסה להחליש את המכה). ובשביל ליישב את טענתי עם טענתה של אסתר, שצריך להיות אפשרי לקרוא את השיר בי הסוגריים - קראתי את השיר בלי הסוגריים, והוא זרם והיה יפה. והסוגריים הוסיפו את מה שהם היו צריכים. מעבר לזה: שיר אינו סיפור או מסמך, ואף אחד לא חושב שהעובדה שיש סוגריים אומרת שאין צורך או שפחות חשוב לקרוא את מה שבהם, בעצם - לא יודעת אם מה שאמרתי נכון בכלל ואם נימקתי את עצמי כמו שצריך, אבל לדעתי השיר צריך להשאר בדיוק כמו שהוא. [ליצירה]
- [ליצירה] אבל הרי יש הרבה מרקים בעולם. לפיכך, למען הסר סםפק, צריך היית לכתוב מרק שיינקמן, ואף מספר ת"ז - כי מי יודע, אולי יש עוד מרק שיינקמן. יצירה נהדרת, אין מילים במקלדתי. [ליצירה]
- [ליצירה] שנון, יפה ונכון. [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין! תוך חיפוש פשוט בגוגל, מצאתי עוד תרגום לג'ברווקי (שלישי בינתיים, אבל בטח יש המון..) רוצים? http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=21865&blogcode=405579 [ליצירה]
תגובות