כשנלחמים בכימיה
בין אנשים
יש לאטום הכל, לא להשאיר פתח לאוויר
לא להיות רגישים
יש לחבוש מסכות
של שחור
לחבר את המסנן
ולנשום אויר
קר.
מנוכר.
אסור, אסור להפגע מדבר
ואם נפגעים -
אסור לבכות.
יש להזריק בכוח חומר מייבש
דמעות
איזה יופי!!!
(האמת, זה יפה עד כדי מזעזע... שימוש שחור במסכות אב"כ...)
ביטוי מוצלח ושונה לדברים האלה בתוך הקרטונים שאנחנו חייבים להצמד ולהתיידד איתם... (למרות שעם שלי אני ברוגז... ניסיתי! באמת ניסיתי!! אבל היא לא רוצה להיות ידידה שלי..)
מעניין, אולי אפשר להוסיף גם את החלק הכי חשוב במסכה... הקשית הזו....:-)
[ליצירה]
יו!
איזה יופי!!!
(האמת, זה יפה עד כדי מזעזע... שימוש שחור במסכות אב"כ...)
ביטוי מוצלח ושונה לדברים האלה בתוך הקרטונים שאנחנו חייבים להצמד ולהתיידד איתם... (למרות שעם שלי אני ברוגז... ניסיתי! באמת ניסיתי!! אבל היא לא רוצה להיות ידידה שלי..)
מעניין, אולי אפשר להוסיף גם את החלק הכי חשוב במסכה... הקשית הזו....:-)
[ליצירה]
ומה אני עשיתי!??!
ב"ה
חגית מותק, אני מבקשת לא להשחיל את שמי לדיון שלא השתתפתי בו בכלל!!!
"ומישי- הסברתי את עניין שיר השירים"
!?!?
מה את מנסה להביע? אני הייתי פה בכלל? אני שאלתי משהו על שיר השירים?! את הסברת *לי* משהו!?!? מהההה?!
קודם כל אני רוצה לטהר את שמי.
ושנית, אם כבר הזכרת את שמי, אז אולי אני אגיב בכ"ז:
באופן כללי אני מסכימה עם כל מילה של ממזי, ובאופן ברטני אני חושבת שהטיעון של חגית מגוחך ולא לעניין בכלל.
"אבל מה אתם רוצים ממנו?! זו התחושה שלו כשהוא כותב- יש לכם
בעלות על רגשותיו ותחושותיו? לא נראה לכם- אל תקראו אותו
וזהו."
ממש לא מפריעה לי התחושה שלו כשהוא כותב, כל בנאדם חש כלמיני דברים במצבים מסויימים, אבל יש דברים שלא צריך לחשוף בציבור. אל תקראו אותו וזהו זה לא פתרון, כי כדי לדעת מעתה ואילך לא לקרוא אותו, יש הכרח להחשף לפחות לדבר אחד כזה מפרי עטו, ואחרי ההחשפות הנזק כבר נעשה. אבל לגמרי לא שייך לטעון אי בעלות על רגשותיו, כי אף אחד כאן לא טען בעלות על רגשותיו של הכותב.
חגית, לפעמים נדמה לי שאת כ"כ נהנת להתווכח, ואת קצת מאבדת את עצמך. מה שצרם לי זה היהירות המוגזמת שלך והנסיון לעקוץ על כל צעד ושעל. אפשר להתווכח גם אחרת. ואני לא חושבת שאחרי כ"כ הרבה לעג ועקיצות בעניינים שלא תמיד קשורים לוויכוח - כמו צבא למשל, או התעללות בשנינות שממזי אמר - אחרי זה אני לא חושבת שמה שיתקן את האווירה זה לזרוק איזה "ממזי, את יודע שאני מתה עליך". כל הצורה של ההתכתשות האובססיבית שלך עשתה לי קצת רע. וגם היצירה עשתה לי קצת רע, אז בכלל, עכשיו רע לי שני קצתים.
[ליצירה]
זאת התגובה ה-87 בשרשור.
י"ג תגובות נותר לגבב
כדי להגיע למספר מלבב.
בקרוב חגיגות המאה לשרשור
וכולכם מוזמנים אליו לסור!
(וסליחה על ההתערבות הממש לא שייכת,
אל תדאגו - אני כבר הולכת)
[ליצירה]
"אין לי מילים.
זה קצת שקר כי יש לי המון מה להגיד" - אלול, זה שיש לך *מה* להגיד כמובן לא אומר שיש לך מילים (תבניות מרובעות ומוגבלות שקשה להכניס לתוכן את כל ההרגשות שסיפור כזה מכניס לתוך אדם. בדיוק-בערך כמו שאמרה יהודית בת עמי).
מתחילת הסיפור ציפיתי למרוכבים. והם לא הגיעו. אבל זה דווקא מסתדר לי עכשיו, אחרי ההסבר שמישו פה נתן עם החוצפה.
אסתר - אמרת שלדעתך הם לא הצטרפו (המרוכבים) לסיפור כי הם לא טבעיים - דייקי במילותייך... גם מספרים שליליים וגם שברים וק"ו אי-רציונליים ובתוכם טרנצנדנטליים - כל אלה אינם טבעיים. מספרים טבעיים זה מספרים שלמים וחיוביים.
~
הייתי מגיבה גם על הסיפור עצמו, אבל קטונתי.
[ליצירה]
לענ"ד
ב"ה
המוטיבים הספרותיים לא אמורים להיות משהו ששמים לב אליו או שמחמיאים עליו. דווקא אם הם מוצלחים, הם נמחבאים מן העין, אבל יוצרים הרגשה של סיפור שכתוב טוב, וההרגשה הזאת דווקא השתקפה מהתגובות שקיבלת.
[ליצירה]
מעניין,
ב"ה
אני לא שמעתי על אותו "סיפור ארוך" שגרם לך לכתוב את מה שכתבת.
---
אני לא יודעת מה איתך, אבל כשאני מתווכחת כאן אני לא עושה את זה לשם הוויכוח אלא כדי לנסות להעביר את מה שנראה לי כאמיתִּי.
אולי הוספתי קצת התלוצצויות בין ההתייחסויות הענייניות שלי, אולי לא אהבת את ההתלוצצויות, אבל לזה אין שום השפעה על מידת האמיתִּיות של התגובות הענייניות שלי.
אני לא מוצצת מהאצבע שום תגובה. אני מנסה סה"כ להגיד את מה שיש לי להגיד.
---
אני מבינה שתפסתי את הוד מעלתו ברגע הלא נכון, וזאת הרי סיבה נהדרת להשפיל ולרמוס אותי לעיני כולם. האין זאת חוצפה איומה מצדי לתפוס את כבודו ברגע הלא נכון? הרי הייתי צריכה לדעת שזה מה שמגיע למי שעושה מעשה נתעב שכזה! אז אתה מוזמן להמשיך לשפוך את קיטונך, ותודיע לי כשייגיע איזה רגע-כן-נכון, כי יש לי עוד המון השגות ענייניות.
[ליצירה]
תודה, חתלתול!
בזכותך שמתי לב לדימוי של הפרפר.
ממש יפה הרעיון.
~
נפלאית - זה "לך ועליך" כמובן, ולא "לך ואליך". (וכדי להביא גאולה לעולם: מאת רחל)
תגובות