כקשיש מדדה

 הלכתי לחוף

 לחלום את חלומות בחרותי

 שלא חלמתי

 להביט באופק הכתום

 בספינת מפרס חומקת

 בשחפים החגים מסביב

 באנשים צללים המהלכים כמרחפים

 והמנסים לדוג בחקה של שגיון

 את גורלם שצלל

 וכך לפתע ומבלי משים

 פורץ בבכי מר

 על כל שנגוז ואיננו

 על אושר מתעתע

 המתחמק כלוליין

 והנשקף חליפות מתוך אדוות המים

 והמנופף כאילו להכעיס

     שלום ולא להתראות

 וכך שוב אותו שיר ילדות

 שב ומתנגן כאילו מאליו

  ובתיבה משה הקטן

 כבר לא ילד

 כבר לא רך